אל נונג קיאו וכפר שדות האורז

מלואנג פרבאנג, בוואן שיצא שעתיים אחרי השעה, טסנו בדרך קופצנית אל נונגקיו
האווירה מייד הופכת צ'יל כשהנוף הכפרי והירוק חוזר לתפוס מקום.
אנחנו מתמקמים בהוסטל שמריח טוב, עם נוף לנהר מהמרפסת ומעבירים את מה שנשאר מהיום באוכל ובלסגור טיול של שלושה ימים בין הכפרים, שדות האורז והמפלים שיש בסביבה.
גראנד פינלה לקראת החזרה המתקרבת של אבא.

בוקר, ארוזים ושבעים מטוסט בצה ואבוקדו אנחנו עולים על סירת מנוע קטנה שתיקח אותנו אל מונגוי (בניב מקומי)
בערך שעה וחצי, עולים במעלה נהר הדלתא.
מונגוי נראית כמו כפר מטיילים ציורי שלפני הקורונה היה מלא והיום נשארו בו הוסטלים נטושים ומסעדות ריקות.
אנחנו פוגשים את ג'אי, המדריך שלנו ויוצאים איתו לנקודת תצפית על האיזור.
טיפוס תלול, תמונה בנוף וירדנו למטה למערת נטיפים של משהו כמו 150מטר פנימה
בזמן מלחמת וייטנאם היו ישנים בתוך המערה כדי להסתתר מהפצצות (ולאוס היא המדינה המופצצת ביותר בעולם).

התחנה הבאה, נביעה צלולה בקטע אחר שיוצאת בתוך מערה! עם פנס נכנסתי לחקור מה הולך שם בפנים ועלו בי זכרונות יפים על היום בו רדפנו נקבות מים בשביל (לא בחורות, יעני nikba) ומעין נמר.
בינתיים ג'אי ואבא האכילו את גורי החזירים וחיות המשק שלו (נדמה לי שהדאגה והאהבה אליהם היא הסיבה שהוא רווק).
אחרהצ, הגענו לכפר 'באן נה' (כפר שדות האורז בתירגום חופשי), והוא אכן מוקף במרבדי אורז ירוקים מכל עבר.
חבורה של חמישה צרפתים מקסימים הגיעה לאותו ההומסטיי כמונו ואיתם העברנו את הערב בדיבורים, אונו (משחק קלפים שהוא בעצם חיקוי של טאקי וכמוהו עמוס בחוקים שנמצאים בתחום האפור) וקאבו.
השמיים היו מנוקדים במליוני כוכבים בחדות כזו שלא ראיתי מאז האגם ההוא בלדאק ואפילו ראיתי כוכב נופל.

שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות על איזה סוג של נקבות שתבחרו
פיסLes mer