אל כפר הדייגים הואיי הוי

בוקר עם פנקייק דחוס, בננה קפה ותה
נפרדים מהצרפתים וחוזרים חזרה במזג אוויר מתעתע בין גשם ושמש למונגוי.
הכפר מספיק קטן כדי שניתקל ביובי ושרה ואחרי שאספנו את ארוחת הצהריים יצאנו בסירה לכיוון הכפר סופ קונג ומפל טד מוק.
ההליכה למפל יפיפיה, זרקנו אבנים על עץ פומלות גבוה שיהיה מה לנשנש וטיפסנו בנחל עמוס מפלונים (ג'אי טוען 75) לטד מוק שגם מוקף בבריכת טורקיז יפה.
חזרה לסירה להתחיל את הפרק השני ביום, חווית הדייג
נפרדנו מג'אי בכפר הואי הוי (לא בלי ההטחה לחזור עם אישה וילדים) והצטרפנו לבחור מקומי, מצויידים בכובעי במבוק חרוטיים וסירה לדייג אחרהצ.
זרקנו רשתות, מתחנו אותן מצד לצד, דפקנו עם סנדות על המים לעשות רעש, החלפנו מיקומים אבל המזל היה עם הדגים (למעט דגיגון אחד קטנטן שיהי זכרו).

חזרנו מותשים ומובסים להתפאנן בהומסטיי (שבגדול אנחנו ישנים בו באותו החדר עם המשפחה) לפני ארוחת הערב (הבוקר היה צייד מוצלח ואין מה לדאוג מהאוכל).

אנחנו קוראים ספר, אני משחק עם ילדי הכפר שהביאו לי פירות, פריזבי, ארנבת שחורה (מלווה בשיר לאוסי חמוד ביותר שהם שרים יחד) וקצת גלגלונים ועמידות ידיים.
ארוחת ערב של דייגים, שלושה סוגי בישול שונים של דגים, במבושוט וירק. אני לומד לבצוע חתיכות של סטיקי רייס, לגלגל אותם בידיים כמו מקומי ולתפוס איתם ביס מאחת המנות.
ויסקי אורז לאוסי או בקיצור לאו לאו (הרבה יותר חזק מההאפי ווטר הויאטנמי) ושיחה מעמיקה על תרבות ושבטים בלאוס עם מיק, המדריך החדש שלנו למחר.
*מהלאולאו אסור לשתות רק צ'ייסר אחד, מאותה סיבה שיש לנו שתי עיניים, נחיריים, ידיים וכיו"ב

שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות שבאים בזוגות
פיסRead more