קווווניצ'יוווהה

הדרך ליפן עם הפיליפינים איירליינס
עבר לנו סבבה ובעיקר נרדמתי בין המראה לקונקשיין ככה שנחתתי בטוקיו כמו במתוך חלום

קודם כל, כמויות של עובדי שדה שמראים לך את הדרך ומקבלים אותך לתוך המדינה בדרך קלה נוחה ונעימה (לא מובן מאליו ביחד לכל המדינות שהיה פשוט כאב ראש להיכנס)
חווית שירותים ראשונה ומשגעת בה לוקח 5 דק רק לקרוא את ההוראות.
מוזיקה שעוזרת להירגע, חימום מושבים, בידה אחורי (וקידמי) ושלט שמבקש לזרוק נייר טואלט לאסלה ולא לפח ליד!!!

רק יצאנו עם התיקים וכבר נתפסנו על ידי צוות טלוויזיה ומראיין שביקשו להפוך אותנו לאייטם
צ'אנל 7, טוקיו TV
ראיון עם התיקים על הגב, אוהל ותכנון לטייל בטרמפים
החבר'ה נגנבים ומבקשים להצטרף אלינו עם המצלמות עוד יומיים כשננסה לתפוס טרמפים לכיוון הפוג'י. על חוויה כזו קשה לוותר, פרסום ותהילה מסנוורים אותנו ועוד נראה איך הסיפור שלנו ככוכבי טלוויזיה יפנים יתגלגל.

הנפקנו רבקו ויצאנו במטרו להוסטל.
דורמז מלאי מיטות מטוקטקות ונקיות ברמה גבוהה.
יפן משגעת ושונה ככ מכל הטיול באסיה עד עכשיו.
רחובות יכולים להיות מלאים ובכל זאת, שקט.
המזג אוויר קר ואנשים בסטייל חורפי מטמטם.
בנות עם עדשות מרחיבות אישונות וגברים עם מייקאפ מסביב לעיניים.
התמקמנו ויצאנו לסיבוב בשינג'וקו, השכונה שלנו.
אורות ניאון, ריחות שונים, מכל יוניקלו רואים עוד שלוש ומכל סבן אילבן יש וולמרט או לואוסון.

אחרי שיטוטים ושימוש יתר במילים מגניב, מדהים, מהמם ויפיפה התיישבנו לאכול ראמן.
את המנות מזמינים דרך מכונה שנראת כמו משקר ומנפיקה בונים שנלקחים אל השף. טעים ושונה מאוד מבארץ.

עוד ועוד הליכה בין סמטאות ורחוב בארים בשם גולדן גאי שמורכב מעשרות ברים קטנטנים (7 מושבים טופס) כשבכל אחד מתנגנת מוזיקה חלשה ואנשים יושבים לדבר עם הברמן על כוס סאקה. לגמרי לא אווירת שתייה שאנחנו רגילים אליה.

תכננו את מחר והשלמתי תיאבון בסבן אילבן על נאטו.
פולי סויה מותססים, מסריחים ונמתחים בקטע של מאבק. היפנים מתים על זה ויש בזה חלבון, עדיין לא בשבילי

שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות באלכסון
פיסRead more