יפן, קוסמוס, סוף

הגענו בטיסת פנים קצרה לשדה תעופה ליד טוקיו ואחרי עוד הליכה ורכבות יצאנו בחושך מהתחנה שקרובה להוסטל שסגרנו.

משהו מוזר בירח, צורה לא רגילה. יובי שואלת, רק אתמול הוא היה מלא לא? איך פתאום רואים רק חצי?
ממממ זה יכול להיות רק ליקוי ירח אם ככה... אבל אנחנו המשוגעים היחידים שבוהים בירח באמצע הרחוב.
טוב אז כנראה שאין כלום ובכלל היה ירח מלא לפני כמה ימים.
ממשיכים ללכת ופתאום מרחוב סמוך אנחנו רואים מישהי עומדת עם משקפת.
תופסים אותה לברר מה הולך פה. היא מסבירה בטרנסלייט שזה ליקוי ירח מלא, פעם ראשונה מזה 400 שנה והיא שולחת אותנו לצפות מהפארק הקרוב ממנו הראות יותר טובה.

נשכבים על הדשא, ראש על המוצ'ילה וצופים בירח נעלם לאט לאט.
כולם ברחוב עכשיו שמים לב ולידינו מישהו פותח טלסקופ.

מגיעים להוסטל שלנו להתארגן ויוצאים לארוחת ערב אחרונה בטוקיו לכמו ראמן צמחוני עם חמאת בוטן ושומשום.

יום אחרון בטוקיו

אני נוסע על הבוקר לבית חבד להשאיר אוהל ושקיות חימום לנדב שינחת פה עוד שבוע וחצי.
תמיד מרגש אותי להיכנס ולפגוש בתי חבד שונים בעולם. הגעתי לבית צנוע ומשפחה מקסימה. הרב בנימין דיבר איתי המון על השליחות, על טבע ויפן. בגיל 22 הוא הגיע עם אשתו ובלי כסף להקים את הבית.
הבן שלו חזר בדיוק מניו יורק ואירגן לי צלחת של ארוחת בוקר ישראלית. מסתבר שהאחרון שהשאיר פה אוהל (שעדיין פה מחכה למטייל שישתמש בו) זה אבנר נתניהו. כמובן שהנחתי תפילין ויצאתי לדרך מחוזק לכיוון הפיצרייה.

יש איזו פיצרייה מפורסמת, שכמובן הדליק אותי עליה לא אחר משמעון יאיש.
מסתבר שהיא הופיעה באיזה פרק נטפליקס והחלטתי להפוך אותה לחלק מהשיטוט היום.
יש שתי אופציות, מרגריטה או מרינרה, פיצה בלוק ביתי וטעם קטלני.

המשכתי לשיבויה והראג'וקו מסתובב ברחובות מפוצצים מותגים מכל כיוון, חנויות יד שנייה וחבר'ה עם סטייל משוגע.

נפגש עם יובי בהוסטל לקחת את התיקים ואנחנו יוצאים לנאריטה, עיר קטנה שבה נמצא השדה תעופה למחר בבוקר.
כבר חושך, עייפים ונהנים מהרחובות החמודים בדרך להוסטל.
מחפשים מהחדר מקומות לאכול ואחרי שעה של סקרולינג בה לא מצאנו כלום, החלטנו להתקלח וללכת לסבן אילבן.
אחרי עשרים מטר, אנחנו עוברים ליד בר מואר, עם מוזיקה טובה, ובחור שמקפיץ על מחבתות משהו מול בופה.
חושבים אולי זו איזו מסיבה סגורה אבל מסתבר שהבעלים, בחור איטלקי, לכבוד חבר שלו שבכלל לא הגיע, הרים ערב ניוקי וסלט כפי יכולתך.

קנינו שתי כוסות יין לבן, העמסנו צלחות עם שלושה סוגי ניוקי שונים סלט ולחם והתיישבנו להכיר את כל החברה המגניבים שפה.
בחורה יפנית מנאריטה שחולמת להגיע לקיבוץ בישראל אחרי שהיא קראה באינטרנט.
בחור אירי שגר כבר שנים ביפן, העביר לפני שלושים שנה, שנה בקיבוץ דפנה וסיפר לנו סיפורים על ישראל אז וההתגלגלות שלו בעולם.
ברמן יפני, היה שף סושי בארהב, פגש ישראלים בטיול של שנה שעשה בדרום מרכז אמריקה והיום הוא נגר ביום וברמן בערב.
נהננו ברמות, ערב אחרון מדהים ביפן וסיימנו אותו כשאנחנו 80-90% ניוקי.
נפרדנו מכולם לשלום, הבעלים והשף במשפט, שאנחנו תמיד מזכירים לעצמנו ביפן, "אם הייתם הולכים מהכיוון השני, לא הייתם פה, אוכלים ניוקי, אלא ארוחת סבן אילבן".

אז מחר טיסה על הבוקר. תודה רבה ליפן, שלא נחה לרגע עם הקוסמיות, הדברים הסתדרו פה ככ לטובה שזה בלתי נתפס לפעמים.
לכל הטרמפים שלקחו שני תיירים עם שלט קרטון ותיקים גדולים, הרבה מהם בלי לדעת מילה באנגלית, וקנו לנו פינוקים לדרך.
לקאוצ'סרפרים וליפנים שניגשו, התעניינו ובסוף גם בילו איתנו איזה ערב חזק.
לצ'אנל טוקיו סבן, על חוויה ודברים בחינם.
למארק על טרמפ שהפך לאירוח בלתי נשכח.
לתיירים מקסימים שפגשנו ולאונסנים חמים, מרגיעים ויפים של סוף יום.

שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות על אנימה 1000 פרקים שמבוססת על הפינגווין שלי
פיסもっと詳しく