קודלי, חוף אחרון וביי

הגרון מתנפחחח, חייב רופא
בערב של עוד יום שבירות בחדר הגעתי בליווי יובי לקליניקה
הרופא הודי חמוד וקצת מזיע מסתכל לי בגרון, צוחק, פולט כמה מילים בהינדי לאסיסטנטית וביניהן אחת באנגלית. אינפקשן.
אז אין בעיות, אני מקבל אנטיביוטיקה ובינתיים הרופא ממשיך להזיע בקטע לא פרופורציונלי לכמה שממוזג בחדר.
אחרי יומיים של כמעט צום אני כבר לא יכול לחכות לאוכל כדי שאוכל אחריו לקחת את התרופה.

כמו קסם אני משתפר עם כל יום, ואחרי התלבטויות יובי ואני מחליטים ליסוע לגוון ארבעה ימים בקודלי לפני שנתפצל שוב עד הארץ.

מגיעים לתחנת רכבת
לא לפני ששכחתי את הטלפון בפאלולים ואת המפתחות של החדר של רומי ומיתר אצלי בכיס.
הן באות לתחנה להחלפה ולפרידה שנייה (אבל כמו שיסתבר בהמשך לא אחרונה).
מתקדמים לקרון שלנו כשהרכבת עוגנת.
פתאום ובלי אזהרה היא מתחילה להתקדם ומצאנו את עצמינו על קרונות נפרדים אחרי שקפצנו כל אחד לדלת הקרובה ביותר.
הדרך יפה, הדלת פתוחה ואנחנו עוברים מעל אגמים קוקוסים ונופים ירוקים.

בתחנה בגוקרנה פגשנו בחור בשם יואב, לא בגיל הסטנדרטי לישראלי בטיול סולו שמטייל את הודו לפי המלצות של חברים שלו שהיו לפני 20 שנה.
ירדנו יחד לחוף וקבענו להתראות בשידור משחק המונדיאל שלמחורת.

קודלי חוף יפה ואחרי חיפוש מעמיק להוסטל בתנאים סבבה אנחנו סופסוף מתמקמים בחדר קומה שנייה נוף לים ודלי למקלחת.
יעל גם פה ואנחנו יושבים שלושתינו לארוחת ערב בסטנדרט ההודי הכי משוגע שנתקלתי בו.
אוכל מגיע אחרי 6 דק, מטורף, ראהול המלצר נסיך אמיתי והאוכל פגזי. נזלנו אחורה על הכריות באקט של עיכול.

יום למחורת הולכים לעיירה הקרובה, קונים מוצרי איירובדה פה מדברים עם סוכני נסיעות שם, אוכלים סמוסה ודוסות במקום מומלץ.

ערב אחרי שקיעה הכי יפה בדרום הודו (השמש אשכרה נגעה במים ולא התפוגגה בפס אובך) ויוגה הלכנו לראות משחק.
האקשן התחיל כשהגענו אבל עדיין כדורגל זה משעמם ואם ברזיל מפסידה בסוף אז בכלל באסה.

יום הבא קונים כרטיסים לרכבת (אחרי שעה המתנה הבנט שבסופ נגיע מוקדם לפאלולים, הרכבת מתאימה רק בבוקר) ויוצאים בהליכה לאום ביץ' המדובר.
חצי ראשון של החוף מפוצץ הודים, ספורט ימי וגמלים (?!). בחצי השני, הבית היהודי, מלא ישראלים, לונגים ושורות פריזבי מול הים. ישבנו לשמוע קלפטר, להינות מהיופי וקינחנו בדוסה, אידלי ואבטיח.

ארוחת ערב אחרונה בקודלי, 6 דק לאוכל בנוהל, ווג' טיקה מסאלה מפחיד, יעל מצטרפת ויצא שבסוף בגלל שלא היה הלו טו דה קווין (התפשרנו) על בנופי.
העוגה הכי טעימה שאכלתי בהודו, משהו מטורף.
הראשונה נגמרה, הסתכלנו אחד על השנייה והיה ברור, עוד אחת חייבת להגיע.
סיימנו את השנייה בלי מאמץ ואני בספק אם היא תישכח לתקופה.

בוקר, נפרדים מקודלי ויוצאים חזרה לפאלולים לתפוס סליפרז.
מסתפרים, משלימים הלו טו דה קווין, ומשחקים את המשחק הקובע של מי מלך הפוקר הסיני של המזרח הגדול,
אני. נפרד שוב ממיתר ורומי, והפעם גם מיובי.
אני להאמפי, תחנה אחרונה בטיול, והן לבאנגלור ומשם תאילנד. מאחל לנו פרק אחרון מוששלם ומדהים בטיול הארוך והמגוון הזה.

שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות על הבאנופי הזאת בתוך הפה שלכם בדיוק ברגע שאתם צריכים את הקיק המתוק
פיסRead more