Manang -> Yak Kharka

אכלנו ארוחת בוקר, לקחנו להמשך היום מאפים מהמאפייה, חימום קליל ויצאנו לדרך.
על תחילת הדרך עלייה של השמחות. איזה בוקר שמוקר. אני אמרתי שאני אגיד תודה וזה יהיה מבורך בעיני אם אגיע היום לפני 15:00.
המשכנו לטפס, הלכתי לאט לאט מאחורה ודינס הלך איתי, כולם המשיכו קדימה. מדי פעם עוצרים לכמה שניות כדי לקחת כמה שלוקים של אויר. בשלב מסוים כדי להעביר את הזמן בכיף שאלתי את דינס על ההרים מסביב, שיחקנו על הרצפה אירס עיגול עם המקלות הליכה, זה היה משעשע מאוד והמשכנו ככה בדרך עד שהגענו לנקודת עצירה עם כולם. הופתעתי לגלות שעברנו כבר חצי מהדרך (חצי מהגובה וחצי מהמרחק). נהדר. ישבנו להפסקה ארוכה של פקל תה ומאפים, מילאנו מים והמשכנו בדרכנו. הדרך הייתה מהממת! מלא שלג מסביב, גם על ההרים וגם לצידי השביל. עוד עליה, וכל צעד שעושים מרגיש כמו מרתון. כל מאמץ דורש הרבה השקעה, ורואים כבר את הגסט האוס מאחורי הסיבוב. כל כך קרוב אבל כל כך רחוק. לבסוף הגענו. הורדנו את התיקים ונחנו קצת. עומר ויואב הגיעו גם ועלינו ביחד בלי התיקים עוד קצת בגובה כדי להסתגל לאוויר. ישבנו שם קצת ועשינו פקל תה שוב וירדנו למטה. הערב עבר בכיף, כרגיל מתיחות, משחקים, סבב מקלחות שהפעם עבר חלק בלי לקפוא מקור, אוכלים מלא מלא שום ולסיום הערב משחק פתקיות. כבר במהלך המשחק הרגשתי בחילה נוראית מהשום (ואחרים נוספים גם הרגישו כך…) והעובדה שהתגלגלו מצחוק בגלל החיקויים של ג׳ורדי לא תרמה לעניין. צחצחנו שיניים טוב טוב, התכנסו בשמיכות שיהיה כמה שיותר קוזי והלכנו לישון.
הלילה שעבר עליי אין לי מה להגיד עליו חוץ מזה שאם זה לא היה מצחיק זה היה עצוב ממש.
הלכנו לישון ב21:00 ובערך שעתים אחרי זה התעוררתי מספק צרבת ספק לחץ בחזה מכל השום שאכלנו. התחושה הייתה שיש לי יותר מדי שום בגוף, דמיינתי אותו עושה סיבוב בגוף שלי בכלי הדם, ואז בקצב קבוע מגיע חזרה ללב, יושב שם, עושה לי לחץ מטורף על מפתח הלב (כמו שדן תיאר את זה) ואז אחרי כמה שניות נרגע הלחץ והשום עושה סיבוב נוסף בכלי הדם בגוף שלי. זאת הייתה התחושה הכללית. התעוררתי מהכאבים בחזה, האמת שלא הייתי בלחץ כי הייתי ממש בטוחה שזה השום ולא משהו אחר, ופשוט ניסיתי לגרום לסיוט הזה לעבור. אכלתי מסטיק, הסנפתי טייגר, יצאתי החוצה הסתובבתי קצת, שתיתי מים, וניסיתי להקיא. שכבתי על הבטן, על הצד, על הגב, נשמתי עמוק. שום דבר לא עזר ופשוט נרדמתי עם זה והתעוררתי מזה כמה פעמים במהלך הלילה עד שהגיע 7:00 בבוקר וקמתי בלי הצרבת רק קצת בחילות נשארו. הדבר היחידי הטוב שהיה בכל הדבר הזה זה שצחקתי על עצמי תוך כדי שזה קרה ולא התבוססתי ברחמים עצמיים. אחרת זה באמת היה יכול להיות סיוט שלא נגמר. ונשבעתי לעצמי שאין יותר שום שום בטרק הזה!Read more