Satellite
Show on map
  • Day 177

    יום קוריאני + סיכום פיליפינים

    June 6, 2022 on the Philippines ⋅ ⛅ 30 °C

    אז מפורטו פרינססה בירת הפלאוון טסנו חזרה למנילה. הטיסה הייתה ב10:30 וכמובן שהקדמנו במלא אז ניצלנו את הזמן בשדה תעופה כדי להתכונן ולכתוב את ההרצאה שאנחנו הולכות להעביר מחר לילדים הקוריאנים. תוך כדי מדברת איתנו ג’יין התלמידה הקוריאנית (החנטרית של הכיתה) שהיא גם האיש קשר שלנו ואיתה קבענו את המפגש. היא אומרת שבהפתעה הם נוסעים למחר ל5 ימים לפלאוון ושואלת אם אנחנו יכולות לבוא לפגוש אותם היום ישר מהשדה תעופה. כמובן שהסכמנו, למרות שהיינו ממש על כלום שעות שינה ולא נערכנו לאירוע בצורה מספקת. מנהל הפנימיה מיסטר ליי התקשר בשיחת וידאו לקבוע איתנו איפה ניפגש, שלח מיקום של מסעדה קוריאנית, הוא אמר שהיא הכי טובה בעיר, ביקש שניקח לשם מונית והוא יחזיר לנו כבר שם את הכסף על המונית.
    קיבלנו מטריה שתגן עלינו מהשמש בין הגייט למטוס, של ענתה בטיסה נכון על החידון וקיבלה פרס, ואכלנו שוב את הקציצות דג האהובה עליי. נחתנו בשדה, מבחינתו על אירועי הטיסה לגמרי מספקים את מנת הריגוש היומית אבל יש לנו עוד לו״ז ארוך לפנינו עם הקוריאנים… ישר למונית ונסענו למסעדה. אכן מסעדה מכובדת ומפונפנת מאוד ברמה גבוהה ביותר. פגשנו שם את מיסטר ליי, אשתו, הבת שלו שעכשיו חזרה לחופשה מהלימודים שלה אחרי 4 שנים בבוסטון, 2 המדריכות של הפנימייה, וג׳יין החנטרית. התיישבו לאכול, באמת היה טעים ממש, רציתי לנסות לטעום אוכל קוריאני מיוחד, וגם אני לא אוהבת שהצמחונות גורמת לטרחה ומכניסה אחרים לאי נוחות, אז לא אמרתי להם שאני צמחונית, ואכלתי מנת בשר מבושל טעימה ממש. דבר שהסתבר כקצת בעייתי אחר כך מאחר והבטן שלי לא עיכלה כזאת כמות של בשר כבר 5 שנים…
    משם נסענו לתצפית על מנילה באיזה בית קפה יפה ואז נסענו לפנימיה. הם עשו לנו שם סיבוב, ממש פנימיה לכל דבר כמו שהייתי מדמיינת שזה ייראה, לא כל כך מטופח בלי הרבה תקציב. הם בדיוק היו בשיפוצים והמתחם היה נראה בחלקו כמו אתר בנייה. קיבלנו פירות לנשנש וישבנו עם מיסיס ליי, המדריכות וגיין, אחר כך גם לקחו אותנו לעוד איזה בית קפה לנשנוש ערב עד שיגיע שעת המופע המרכזי עם כל התלמידים.
    כמובן דיברנו איתם כל היום, הם שאלו אין סוף שאלות על ישראל, ואנחנו גם ניסינו לשאול קצת על קוריאה.. ממש שמחתי שהתכוננו מראש באותו הבוקר, ממש הצלחנו לקלוע כמעט לכל השאלות שהם ישאלו והיה לנו את הכל מוכן בראש. ההכנה הזאת נתנה לי אוצר מילים טוב ויכולת להתבטא וממש הרגשתי שאני מצליחה לנהל שיחה שוטפת ברמה גבוהה מאוד והייתי גאה בעצמי ובאנגלית שלי ובביטחון שצברתי.
    בערב כל תלמידי הפנימיה התכנסו לאולם וקראו לנו גם לבוא. לא ידענו לקראת מה אנחנו נכנסות, וגם לא כל כך שאלנו שאלות, באופן כללי לא ידענו מה הולך להיות הלוז של היום ופשוט זרמנו וכל פעם הופתענו מחדש.
    החלק הזה היה ממש שיא השיאים.
    הערב התחיל במופע קייפופ כמו שביקשנו מהם עוד בסאגאדה, והיה אפילו ברמה גבוהה יותר ממה שראינו פעם שעברה.
    אחרי המופע מיסטר ליי עלה לבמה וקיבל את פנינו מול כולם, ואם זה לא היה מביך מספיק, אז כדי לעשות לנו וולקאם כמו שצריך כל התלמידים נעמדו בטור ארוך ארוך, ואחד אחד מהם באו ללחוץ לנו את היד ולהגיד לנו ברוכות הבאות ושהם שמחים לפגוש אותנו.
    היינו בהלםםםםם
    100 תלמידים עומדים בטור ומחכים כדי ללחוץ לנו את היד, כאילו אנחנו איזה מלכות אנגליה. נתפס לנו השריר בלחיים איפה שמחייכים והיינו מופתעות ומובכות בטירוף אבל כמובן שהתלהבנו ברמות מכל העניין.
    אחרי שסיימנו את החלק הזה כמה תלמידים עלו לבמה ועשו סוג של הופעה חייה של שירי תפילה ותודה לאלוהים וכל מיני כאלה. מסתבר שכל ערב יש להם כינוס כזה והם שרים שירים ומתפללים. גם עם זה זרמנו ושרנו איתם, בעיני זה היה סופר מיוחד ומן דת מתקדמת ומודרנית כזאת, לא יודעת אני אהבתי.
    לסיום כשכבר חשבנו שאולי הכל מאחורינו, מיסטר ליי העלה אותנו לבמה ונתן לנו איזה שעה לפחות אם לא שעה וחצי לדבר עם התלמידים. קצת כתבנו להם בעברית על הלוח והם בעיקר שאלו שאלות וענינו וסיפרנו. היה קצת קשה יותר לדבר במיקרופון על במה מול 100 איש אבל גם את זה עשינו בהצלחה רבה, כולל הסבר על היסטורית מדינת ישראל והעם היהודי והסכסוך הערבי פלסטיני עם ציור של מפת ישראל והגבולות והכל. אין עלינו בהסברה ישראלית.
    סיימנו את הערב בישיבה על הגג של הפנימיה עם המשפחה והצוות. נפרדנו לשלום והודינו להם מאוד על האירוח ועל היום, הם גם הודו לנו ושמחו מאוד שבאנו, ולפני שהנהג של הפנימיה בא לאסוף אותנו ולקחת אותנו למלון, מיטסר ליי גם דחף לנו 3000 פזו ליד. ניסינו להחזיר אבל הוא לא הסכים כמובן.
    ירדנו מהרכב והגענו למלון ב12 בלילה, שוקיסטיות לגמרי מחוויות היום וגמורות מעייפות.
    למחרת קמנו מאוחר לארוחת בוהורים בחומוס של אלישע האהוב עלינו, סידורי כביסה, וגם פינקנו את עצמנו בקינוח שמפחיד את השועלים בדיינר כדי לבזבז קצת את הפזו שנשארו לנו.
    לסיכום פיליפינים
    האנשים בפיליפינים ממש נחמדים! באמת פגשנו פה אנשים מדהימים וזה המדינה שבה הצלחנו לייצר הכי הרבה תקשורת טובה ואיכותית עם המקומיים.
    האוכל ברמה נמוכה ביותר והתחבורה משכמה ומטה בלשון המעטה.. אבל באמת שזה שווה את הכל, נהננו פה בטירוף וזה היה החודש שעבר לנו הכי מהר בכל הטיול.
    זה פעם ראשונה שאני עוזבת מדינה ואני לא מרגישה שמיציתי אותה לגמרי, ואולי יש לי אפילו למה לחזור.
    אז פיליפינים יקרה, אולי נתראה שוב מי יודע
    אינגט!
    Read more