בשמורת סוסי הפרא

אז אחרי שחזרנו שלשום בערב מהרוד טריפ שלקח 21 ימים החלטנו לנוח קצת אבל במונגוליה כמו במונגוליה אחרי יום מנוחה אחד כבר חברנו לחברה אמריקאית צרפתייה- אריקה שמה ומצאנו את עצמינו בדרך לשמורת סוסי הפרא - סוסי הפז'בלסקי.

לאחר שלוש שעות של מסע בערך במהלכו מצטיידים במאנצ'ים מהסופר, אפילו תפוחי פינק ליידי שלחלוטין היו הטובים ביותר שנקנו בכל הטיול אנחנו מגיעים לשמורת הטבע.

בכניסה יש מוזיאון חביב וממש מוסדר מדי למונגוליה שם אנחנו קוראים על סוסי הפז'בסלקי ששונים מכל שאר סוגי הסוסים שכן הם לא בוייתו מעולם והם לא הגיעו מאותו אב קדום של כל שאר הסוסים שאנו מכירים. במוזיאון היה חשוב להם להבהיר שלהבדיל מסוסי המוסטנג שהיו פעם מבוייתים וחלקים ברחו והפכו לפראיים הסוסים האלה מעולם לא בוייתו. מגניב.

המשכנו עוד לתוך השמורה שהיינו שלושת האנשים היחידים בה והתחלנו לטפס על ההרים השונים, למשך כשלוש שעות הלכנו סביב ההרים וראינו כמות פסיכית של אלקים (איילי צפון), עיטים אבל על הסוסים רק צפינו מרחוק והסתבר שצריך לשמור מהם 300 מטר ככה שלא ממש יכלנו בכלל להתקרב אליהם.

אחרי המסע הארוך נהיה לנו קר בצורה פסיכית, 0 מעלות זה כבר בנוהל אבל הרוחות חדרו לעצמותינו וניסינו לחתור לחזרה מוקדמת , אריקה לא חלקה את אותו רצון איתנו וזרמנו על להמשיך לטייל עוד ולישון את הלילה באוהל

אחר כך נסענו לעוד נקודה בשמורה שצריך לטפס איזה 400 מטר על הר תלול ושם הבנו כמה היינו מרוסקים מנטלית מהרודטריפ וגררנו רגליים לאט לאט עד הלמעלה שם ראינו עוד אלקים וממש השתדלנו להנות מהנוף ולא לתת לזה לחדור אלינו (כמו הרוח הקפואה והלא מרחמת של מונגוליה). אחרי זה חזרנו לאמצע מישור שם הקמנו אוהלים ובישלתי ארוחת ערב בתזונה של פסטה פסטו טונה התפננו לשמוע שירים מרגשים ורומנטיים שאיתוש בחר מכל הלב.

רצינו להישאר עוד אבל הטמפרטורות צנחו עוד יותר ונאלצנו לחתוך לשנת ישרים באוהל בערך ב8 בערב , השינה עברה בטוב והבוקר למחרת היה יחסית נעים יותר ויצאנו לטיול נוסף בשמורה בעידודה של אריקה ואני נצרתי את הרגעים שכן ידעתי שזה הנוף הפראי האחרון שאני אראה בטיול ובתכלס הגיע הזמן קצת לנוח בעיר כמה ימים ואז לחזור לבית ולהתחיל לעבד ולעכל את המסע של החודשים האחרונים

בדרך חזרה לאולן עצרנו לארוחת צהריים שהוגדרה כפעם האחרונה שנאכל אוכל מונגולי (עמדנו במשימה בהצלחה יתרה) והגענו אחר הצהריים חזרה לגולדן גובי מקום מושבינו לחדר פרטי להורדת הפאניקה הנחוצה לפני ארוחת ערב קוריאנית אותנטית בליטל סיאול שכללה מגש בשרים ושאר מיני בשמים וסלטים מדהימים שהזכירו לי את קוריאה וחיממו את הלב.Read more