על קרח דק

אז בשעת צהריים בעודנו כבר מתכוננים מנטלית למקלחת החמה של הערב מתחילים לרדת פתיתי שלג קטנים שבהתחלה באמת ממש זניחים וחמודים ואנחנו ממש נהנים מהדרך שכל ההרים מסביב כבר לבנים

אחרי שעה בערך הפתיתים מתחילים להיערם והסופה מתחזקת ובלי שנשים לב כל הכביש מתמלא שלג ותוך שעתיים אנחנו כבר באיזה 20 סמ יוצאים להתפלש בו קצת ואז שמים לב שכל הכביש מלא שכבה של קרח מה שגורם למהירות של לרדת לבערך 15 קמש ואנחנו מתחילים להבין שאולי לאולן לא נגיע היום, אחרי עוד שלוש שעות שהשלג כבר בגובה 40 סמ ואנחנו רואים כמות פסיכית של מכוניות הפוכות ומסובבות בצד הדרך וכבר 8 בערב אנחנו מקבלים את הבשורה שהמשך הכביש סגור ומפנים את תשומת ליבנו למציאת גר

למזלינו בזמן ארוחת הערב (פסטה כבש לי ואורז בלי כלום לאיתוש החולה) אנחנו מוזמנים לישון אצל משפחה בגר וכמובן קופצים על ההזדמנות. את המשך הערב אני מבלה בין קפיצות החוצה להתפעל מהסופה המדהימה והעוצמתית ששוב מוכיחה כמו הטבע פה הוא בעל הבית, לבין התחממות בגר שהיה חם מכל הגחלי קקי סוסים שבערו בו

בבוקר למחרת פסקה הסופי בקטע ממש מפתיע ומשמח ויצאנו החוצה להתפעל , ראינו זאב כלב חברותי ביותר, רועה צאן מוליך את העדר שלו ובעיקר כמויות שלג לא נורמאליות שמהר מאוד הרטיבו לנו את המכנסיים עד לברכיים. שתינו כוס קפה ונערכנו לדרך של 200 קמ שאמורה לקחת 4 שעות בגג

יצאנו ב9 בערך למסע והספקתי לסיים את האודיובוק שלי אפילו והדרך הייתה ממש חווייתית על הקרח בין המכוניות ההפוכות והמסובבות שאפילו עזרנו להפוך אחת חזרה. הוואן הרוסי שלנו הביא אותנו בשלום עד הכניסה לאולאן בערך ב5 שעות רק שה10 קמ האחרונים לקחו עוד 3 שעות מה שהוציא שוב את האוויר ממפרסינו אבל יכולים לסכם את המסע כחווייתי ביותר והשיא שלו כרגיל הגיע בהפתעה גמורה שכן "האדם מתכנן תוכניות ושורק האלוהים המונגולי צוחק לו בפנים"

בלילה אכלנו כמות נדיבה של נאגטס בkfc והתפננו לנוח ולעבד את הימים האחרונים , כמובן שאי אפשר יותר מדי לנוח כי יש מלא פליטים רוסים שזקוקים לעזרה להשיג ויזות וזה הזמן להשתמש ברוסית העילגת שלי על מנת להביא אותם לחוף מבטחיםRead more