שובם של הכלבים והמעיינות החמים

אז אחרי התקלה עם הכלב אנחנו קמים ליום שמשי ונעים בו ניסע למעיינות החמים , אוכלים ארוחת בוקר מזינה של חביתה תאילנדית עם צנימים ונקניק לא מוסבר שנח בצלחת בו כמובן אנחנו לא נוגעים (ומקווים שלא בשר כלב)

מתחילים בנסיעה באופני ההרים החינמיים של ההוסטל ונוסעים דרך שלוקחת בערך 45 דק ועוברת דרך יער ציורי, כביש מהיר מפחיד (בעיקר את יעל) ואז דרך כבישי עפר כפריים עקלקלים בהם אנחנו מפגינים כושר מרשים. ממש לפני הפנייה האחרונה אנחנו נתקלים בכמה כלבים לא סימפטיים שנובחים עלינו ואנחנו מתגברים עליהם ומגיעים למעיינות.

המעיינות החמים הטבעיים מורכבים מכמה בריכות חמות ביותר שזורמות בצורה מרשימה לתוך שישה גלילי בטון כך שלכל אחד יש בריכה אישית משלו. לצד הבריכות יש נהר יפיפה בו אפשר להצטנן (מרשים קיצר) שם אנחנו פוגשים בדן האנגלי שגר כבר 8 שנים בתאילנד ומלמד סינים אנגלית באינטרנט למחייתו וחי את החלום ועוד זקן צרפתי שמספר ליעל את סיפור החיים העצוב והמסקרן שלו.

בדרך חזרה אנחנו מחליטים לחזור מדרך אחרת בשביל להימנע מהכלבים למה שתחרט בליבה העדין (והשברירי) של יעל כחוויה טראומתית ביותר שכן אחרי 25 דק של רכיבה שליווה מלווה בנוף עוצר נשימה אנחנו מגיעים לאיזור של חוות חקלאים תאילנדיים. בהתחלה הכל הולך כמתוכנן עד שלאט לאט מתחילים לצאת אלינו (ועלינו) כלבים ולנבוח, לנהור ולחשוף את שינהם ממרחק נשיכה , למרות שאני לא מפחד כלל מכלבים אני חייב להודות שהסיטואציה הייתה מאוד מלחיצה והכלבים היו מאוד קרובים לתקוף אותנו ולשנות את הטיול. כל פעם הגיעו אלינו חבורות של 4-5 כך בערך 15 פעמים למשך שעה מפחידה ביותר שבסופה אנחנו חוזרים להוסטל לנוח ולהתאושש נפשית

לאחר מנוחה קצרה יוצאים לאכול בנסט 2 (התאילנדי כי המערבי היה סגור) ארוחה מוצלחת ביותר שאחריה אנחנו נרדמים באחת הזולות שלהם וקמים אחרי שעה מיוזעים ומבולבלים והולכים לשתות קפה במקום מקומי מקסים ומהנה ביותר שם אנחנו מנסים גם כפכפים מעץ לחיזוק הגב (עבודת יד) וההליכה עליהן מרגישה כמו הופעה בקרקס

בערב אנחנו שוב יוצאים לבר המקומי לישיבה רגועה יותר שכן היינו היחידים שם, משחקים מספר נאה של משחקי פוקר סיני ומקנחים בגלידת הקוקוס המקומיתRead more