הבלדה לגוסס

נסענו לאיים כי רצינו הרפתקה,
נסענו כי רצינו להרגיש שאנחנו חווים
אבל בעצם ישנו במלון ארבעה כוכבים
כי אי אפשר להתעלם לחלוטין מהכאבים.
רצינו לראות שקיעה אבל נרדמנו אחרי הרבה כדורים, ולזריחה לא הצלחנו לקום כי כבר היינו בשינה עמוק שקועים.
רצינו ללכת לחוף העצלנים,
לשכב על החול הלבן ולהשתכשך בגלים
אבל במקום זה אכלנו ארוחת בוקר כלולה שגילתה שתמיר בכלל לא החלים.
אחרי מקושקשת וקצת בייקון
הוא היה צריך פינוי דחוף בעיקרון.
בין הספסלים בלובי של הוונדרס למחצלות ליד הנמל תמיר גסס, והתפתל כמו מחושמל
לא מצליח לדבר ובקושי נושם ויעל תפעלה פינוי מטורף תוך שבכתה בלי הפסקה
על סירה ואז ריקשה ניסו להגיע מהר אבל הנסיעה לבית חולים לחלוטין התישה.
שם גילינו שהביטוח של תמיר שווה להם זהב
והרופא היה נלהב
מבדיקה לבדיקה נשלח וכל תוצאה שווה לפח
עם אח שלא יודע אנגלית ורופא מפגר העברנו שם שש שעות שבאו על מנת לאתגר
אחרי שהצלחנו לברוח מהבית חולים
וניסינו להגיע אל הוונדרס אחרי ככ הרבה מכשולים
גילנו שבמקום שביל כניסה הכל מלא בוץ וביוב
כמה היום הזה עוד יכול להיות עלוב!
מלאים בחרא עד הקרסוליים
רק רוצים כבר לנוח בעצלתיים
לפחות החדר זול יותר בשני דולרים
אבל הבטן ממשיכה לכאוב בנתיים.
חושבים לטוס לטיפול בארץ ומתקשרים לרופאה ישראלית
שאומרת שפשוט נטוס לסינגפור שם דוברים טוב אנגלית
(וגם בית חולים טוב מאד מאד גבוה בדירוג עולמי!)
בסוף בדקה האחרונה מוצאים בי״ח חולים מומלץ לסיאם ריפ
לשם סוגרים על הבוקר מונית
מסע ארוך ומפרך עוד לפנינו על מנת להגיע לטיפול אמיתי
אבל מי יודע אולי יהיה לסיפור סוף פחות זוועתיOkumaya devam et