עמק נוברה- טורטוק

את הטיול בעמק נוברה התחלנו בטורטוק. יצאנו בבוקר מלה, אספנו את תמר ויובל והתחלנו לנסוע עם ריגזין- הנהג שלו.
הנסיעה עברה בפאס השני הכי גבוה בעולם למעבר מכוניות 5600, בגובה של הפאס באנפורנה, ככה ברכב תוך קצת יותר משעה ולא עשרה ימי הליכה.
כשהתחלנו להתקרב לפאס פתיתים לבנים החלו לרדת מהשמיים כולנו התלהבנו והתחלנו לשמוח שיורד שלג, ותמיר הירושלמי הידען הודיע כי אין סיכוי שזה שלג לא קר מספיק, שנייה אחרי השלג התחזק וכבר אי אפשר היה לטעות-
יורד עלינו שלג!
פעם השנייה בחיי והמרגשת בדיוק כמו הראשונה.
עצרנו את הרכב, שיחקנו בשלג, הרגשנו קצת את הגובה ותמיר יובל ותמר הצטלמו ליד השלט הלא נכון.
כשירדנו מהפאס השלג פסק אבל הקור ליווה אותנו כל הנסיעה.
משם הנסיעה עברה בנעימים ובשמחה וליד הרבה מונומנטים ״הכי גבוהים״.
עצרנו בדרך במקדש שהיה מאד צבעוני ומרהיב מבחוץ ונראה קצת כמו הוסטל בנפאל מבפנים.
אחרי כמה שעות טובות של נסיעה עם נופים מרהיבים של הרים מדבריים ענקיים, נחלים שוצפים, פסגות מושלגות וכפרים קטנים הגענו לטורטוק. היעד הראשון שלנו.

*טורטוק*
כפר קטן, מוקף ירוק, מלא אנשים חייכנים שעובדים כל היום בשדות ומגדלים אינספור סוגים של ירקות ופירות. אבל בכל פינה - עץ משמש.
כל הכפר מלא בריח המתוק של המשמשים והרצפה לפעמים ממש מכוסה במשמשים שנפלו.
כמובן שלא יכלנו לעמוד בפיתוי ובשני הלילות שישנו שם לא הפסקנו לאכול משמשים טריים מהעצים, היו עצים שאפילו נכנסו לנו דרך החלון בחדר כך שיכולנו פשוט להושיט יד ולקטוף משמשים טעימים.
הימים בטורטוק היו נעימים מאד. העברנו אותם בהסתובבות בכפר, שכללה התפעלות מכל רגע בערך, צפייה במקומיים עובדים בדרכים משונות ומיושנות, נסיון לאכול אוכל בלטיסטני (טורטוק היא חלק מבלטיסטן ממש על גבול פקיסטן וכולם שם מוסלמים), פיקניק בנקודת תצפית יפייפה ונשנוש אין סופי של משמשים.
בכפר אין מכוניות או כבישים רק לפעמים כמה חמורים שמפריעים ברחוב הצר והקולות שלהם החליפו את קולות קרבות הכלבים שליוו את הלילות בלה.
בלילה השני רוני ואייל הצטרפו אלינו והוסיפו לשמחה ולצחוק בערבים שלוו במשחקי קלפים ונגינה.
בבוקר השלישי שלנו בכפר אייל הסביר לנו איך להגיע לחוף המקומי, אליו לקח אותו הטרמפ שלו.
החוף היה מדהים. הנהר השוצף שזרם בכפר מרגע לקראת ההתחברות שלו עם הנהר הגדול וחול נעים הקיף אותו. חקרנו את המקום ומצאנו נקודה נעימה להשתקע בה. זה היה היום הראשון מאז שהגענו שהשמש יצאה וכל הבנים הראו את גבריותם על ידי טבילה במי הקרח הקפואים שאחרי שהות לא ארוכה בהם אפשר להישבע שהדם הופך לגבישי קרח קטנים ואפשר להרגיש אותם מפשירים שיוצאים.
אחרי שרבצנו וטבלנו כל אחד בעומק שלו חזרנו לג’יפ והתחלנו את הנסיעה לכיוון הונדר.Read more