מארקה וואלי3: האנקר- נימלינג

על היום השלישי שמענו רבות, גם על הנייר הוא לא היה נראה פשוט. הרגיש קצת כאילו מי שתכנן את הטרק חשב שלא צריך לעשות שום עלייה ביומיים הראשונים כי פשוט נעלה הכל ביום השלישי.
מתכוננים לנורא מכל תיכננו לצאת מוקדם מהרגיל אך עיכובי הבוקר הרגילים וזמן הודו ניצחו אותנו ויצאנו יותר מאוחר מהצפוי.
המסלול היה ריק לגמרי והיינו היחידים בו, התסריטאי והמדריך שלו אכן יצאו מוקדם ולא ראינו עוד נפש חיה בכפר באותו היום.
בשעה הראשונה לא הבנו על מה מדובר, ההליכה הייתה קלילה ויפה והרגשנו שיש אותנו ברמות ושהטרקים בהודו הם כלום לעומת נפאל ואיזה כיף כי אני כבר דימיינתי מינימום היום הראשון של האגמים הקפואים עלייה בלתי נגמרת של שש שעות ו1100 מטר בגובה.
אחרי שעה המציאות הגיעה ואיתה העלייה שלא הייתה נוראית בכלל אך כן ארוכה. היא עברה בעמק מלא במשהו שהוא חצי שפן סלע חצי מרמיטה (לא היה ככ מול מי לברר) והמון ציפורים, פרות וסוסים ככה שכשהיה מתיש תמיד היה נחמד לעצור להתפעל מהחיות או מהנוף שלאט לאט נפתח יותר ויותר ולהמשיך.
כשיצאנו מהעמק ישבנו לנשנש קצת מהארוחת צהריים הארוזה שלנו (תפוא שלוק) וראינו את קווינטה והוגו בעמק באמצע העלייה!
התרגשנו לפגוש אותם בחיים והחלטנו לקבוע כולם לארוחת צהריים באגמים שהיו בהמשך הדרך.
כשהגענו לאגמים גילינו שהם לא מרשימים בכלל כמו מה שחשבנו ושהאגם הגדול לא פרופורציונלי בכלל למפה אבל עדיין נוף יפה אגם מנוחת עולמים מה רע.
באמצע הארוחה הוגו וקווינטה הצטרפו אלינו וסיפרו לנו על מאורעות אתמול-
אחרי שעזבנו אותם בגומפה הם הגיעו להאנקר אבל לא הבינו במפה שצריך לטפס לכפר והמשיכו ישר על הנהר, הם היו בטוחים שהם צריכים לחצות את הנהר, מחשבה מאד הגיונית בטרק הזה, ועל אף שהוא היה נראה די גועש החליטו ללכת על זה. הוגו נכנס ראשון ואיבד שליטה והחל ליפול למים קווינטה לא הבינה את הסיטואציה נכנסה אחריו ומיד נסחפה עם הזרם בנהר. הוגו משט אותה ושניהם נתקעו בצד השני של הנהר לא בטוחים איך חוצים חזרה מבלי להיסחף בשנית. למזלם חבורה הודית עברה והחליטה להציל אותם, לאחר מכן הזמינה אותם לתה וסיפרה שהם מתכננים לטפס את הפסגה ויש להם אוהל ספייר ושקש ושנשארו לישון איתם היום- ולכן לא נפגשנו איתם חזרה, איך תסרב למי שהציל את חייך?***
אחרי ששבענו וספגנו את האגם ואף נחנו בצורה מספקת המשכנו את ארבעת הקילומטרים המישוריים האחרונים. באמצע ההליכה התחילה סופה קלה וכמובן שאי אפשר להיות יעל ולזכור לארוז את כל הדברים החיוניים ככה שנאלצתי ללכת בו בלי מעיל אבל לפחות ככה קיבלנו דרבון יפה לסוף ההליכה.
הלילה כבר אין הומסטיי אלא אוהלים בנויים מראש עם שמיכות וכריות, מהר בחרנו אחד ונכנסנו להסתתר מהגשם.
כשהוא נחלש אז יצאנו אל האוהל המשותף לשתות קצת תה ופגשנו את קווינטה, הוגו וקורינה האוסטרית שגם הייתה ממש נחמדה שפגשה אותם במהלך היום ועד כה טיילה לבדה.
שיחקנו קלפים שמענו סיפורי פולקלור ממדריך מקומי מגניב ומצחיק ממש, שתינו מלא תה, ראינו שקיעה ואכלנו ארוחת ערב עם סייטן! מוקפץ.
לבסוף תשע בערב הגיע ומבחינתו זה כמו אמצע הלילה אז הלכנו לאכול פרשנו את השמיכות התארגנו וקיווינו לשינה טובה על אף הגובה והקור.
ואכן היה נראה שכמות הבגדים שסחבנו כל הימים לחלוטין הייתה מספקת. אמנם געירות החמורים ונביחות הכלבים לעיתים עשו את שלהן אבל כלום לא מושלם.
וככה נרדמנו מופתעים מכל שפתאום בהודו לגובה אין שום משמעות על כמות החיות או הצמחים רק על המחירים.

***סייד נוט- בהמשך הם ניסו לשכנע את הוגו לטפס איתם את הפסגה (זה הטרק הראשון בחייו ועל פי הגדרתו- החוויה המאתגרת ביותר בחיים שלו) ולבסוף הוגו הבין שבלי שום ציוד חם, שקש, אוהל או כל דבר בסיסי אחר זה קצת פחות אפשרי ולכן העניין בוטל מבחינתו בצער רב.Leer más