ממנאלי לקאסול

על אף התכנון לעצור בדרך מלה למנאלי הנהג קיצר זמנים ועקף פקקים (בצורה בטוחה) והחלטנו להגיע באותו ערב למנאלי אחרי נסיעה של אחת עשרה וחצי שעות בלבד.
פתאום אחרי לה מנאלי מרגישה כמו עיר השפע, בכל מקום חנויות, מליון אנשים, הכל צבעוני ומואר ויש כל כך הרבה עברית! בכל פינה שלט בעברית, ואלה לא הדפים עם ההמלצות הרגילות שתולים על מקומות ישראלים אוהבים אלא ממש השלט של המסעדה בעברית.
הלכנו לאכול אצל קרן קצת אוכל ישראלי, עם תפריט בעברית (?!) ואווירה של הארץ, היה נחמד וטעים אבל מאד משונה.
למחרת ירדנו לניו מנאלי, שם היינו במסע אחר הסים שדרש אסרטיביות אבל לבסוף צלח יותר מהר מהסים בלה. חזרנו אכלנו טוסט אצל הנפאלי והופ- עלינו על הוואן.
לא שהינו במנאלי אבל ידענו שנחזור אליה בהמשך וכרגע כל חברינו מהבית נמצאים בקאסול וגם האנשים אליהם התחברנו בנסיעה ממשיכים לשם והאמת שכל העברית קצת פחות פיתתה אותנו.

קאסול
ההגעה הייתה קלילה אבל העיר קשוחה, לקראת יום העצמאות ההודי מתוכננות מלא מסיבות באזור והכל מפוצץ אז כל ההודים לא מנסים אפילו להיות נחמדים כי לא אכפת להם ממך. לא הכי כיף.
בסוף מצאנו מקום לישון והתגלגלנו ברחבי העיר בין דאבה לבורקס פינוקים.
קאסול באה לי ממש לא בטוב בהתחלה האנשים האווירה ברחובות משהו באוויר עשה לי רע.
יום למחרת תיכננו ללכת למסיבת עצמאות שארגנו פה.
קנינו המון רום וקולה וקצת בירות וישבנו בחדר של הבנים לשתות לפני שיוצאים. די מהר האלכוהול השפיע (אני ותמיר הנזירים החמודים לא שתינו תקופה) והתחלנו לרקוד כבר בחדר.
ההגעה למסיבה הייתה מעורפלת וכללה הרבה סיפורים מצחיקים- אני משחקת עם ילדים ברחוב, פז מתעצבנת שאין לי טבעות ומנסה לקנות לי, תמיר מתעקש ללכת להביא את עומרי ומתחיל לרוץ לכיוון השני (עומרי הגיע למסיבה שעתיים אחרינו בערך) ועוד ועוד.
במסיבה פגשנו המון אנשים שלא ראינו הרבה זמן וכאלה שהכרנו לפני שנייה והיה כיף מאד.Read more