יומיים אחרונים בהאמפטה פאס

קמים אחרי לילה קריר ליום של פאס, כמובן נקש לא מסכים לספר לנו כלום על ההליכה היום כמעט. ארוחת הבוקר מגלה שיש לי כאב בטן מטורף ואנחנו מתחילים ללכת.
אחרי הליכה בעלייה מתונה ונוחה עם מקלות הליכה וכמה עצירות קלות ללקיחת קל בטן ועיסוי הבטן המתווה משתנה לבולדרים עצומים.
כל האדמה מכוסה סלעים שגורמים לפקפוק בקיום וכיוון השביל ודורשים את כל ארבעת הגפיים על מנת לטפס אותם. בתחילה זה דווקא מגניב ומגוון
אחכ נוסף לזה אלמנט מתיש שבסוף כל משוכת בולדרים צץ עוד הר ענק ואתה חסר מושג על המסלול, כמות ההליכה או העלייה ומה שיש לך זה רק נקש אחד מציק.
אבל זה לא מונע מהנוף להיות יפייפה, הנחל נשאר מאחורינו בעמק ואנחנו מטפסים מעל מקבלים תצפית יפייפיה, אלפי כבשים מסוגים שונים חולפות אותנו ואפילו הולכים על שלוחה יפה של הר ומרגישים לרגע על גג העולם.
בטיפוס הר הבולדרים האחרון, ענן כבד כבר הגיע לכיוונינו והחל לערפל את הנופים.
כשכבר היינו ממש קרובים לסוף (או לפחות ככה הרגשנו) הגיעו מאות סוסים, כל פעם בקבוצה של עשרה בערך.
נקש דאג להסביר לנו שאנחנו צריכים לעמוד בצד ההר שהם עוברים, אז כך עשינו, אולם סוס אחד הסתכל לי בעיניים ואז דרך עליי ונשאר לעמוד שהפרסה שלו על הכף רגל שלי- חצוף!
אני צעקתי עליו וניסיתי לדחוף אותו ממני אבל השמנמן לא זז עד שההודי האחראי הגיע וצעק עליו משהו בהודית והוא הלך.
כשהגענו לפאס היה קפוא וירד גשם אבל כולנו אכלנו פרייד רייס בשקיקה וחיכינו שעדר הכבשים הענק שהחליט לבוא מכיוון הירידה יזוז שנוכל לרדת אך הן סירבו לעשות זאת ולבסוף היינו צריכים ללכת דרכן.
הירידה הייתה תלולה ובוצית אבל קצרה מאד ודי מהר הגענו למחנה של הלילה.
גם הלילה החלטנו לישון באוהל פרטי וכבר בשתיים בצהריים כולנו קפאנו מקור.
יושבים ביחד כולנו באוהל הגדול כשהוא סגור ודי חשוך כי הרוחות בחוץ נוראיות, מתחלקים בכל השקי שינה שאנחנו מוצאים וקוראים ספרים או משחקים קלפים. מתענגים על המאגי שמגיע בארבע, המרק בשש ובארוחת ערב בשבע- הדבר היחיד שמורה לנו על הזמן, עד שנהיית שעה לגיטימית לשינה וכל אחד פורש לאוהלו הקטן.
זה ללא ספק היה הלילה הקר בחיינו והאמת, שהיינו כבר יורדים הכל ביום, אבל גם זו חוויה.
בבוקר התארגנו ויצאנו לדרך האחרונה, הדרך הייתה יפייפיה והירידה בכלל לא תלולה, הלכנו כולם ביחד, מטפטפים בקולי קולות, שרים וממש נהנים.
אולי הלילה הקר היה שווה את זה.
כשהגענו למחנה קיבלנו ארוחה אחרונה של אורז ודאל והמטופל ובשני גיפים שאני ותמיר כמובן בג’יפ עם הודי בעל שן אחת ושני המדריכים שלנו אחד החופר והמוזר והשני החמוד אך המאד מסריח.
כשאנחנו מגיעים אנחנו מבקשים לרדת באמצע הדרך מההוסטל לסוכנות אך נקש מתעקש שיש לו הפתעה- תעודת סיום טרק!
כולנו מגלגלים עיניים ורוצים לרדת מהנסיעה המסריחה ונקש מתקשה להבין איך אנחנו יכולים לוותר על תעודה שמציגה שאנחנו סיימנו את הטרק הזה בגבורה אך אותנו זה לא מרגש.
מתגלגלים לחדר מתקלחים לראשונה ונחים במיטה עם מזרון אמיתי.
אחכ מהר יורדים לשים שוב שק כביסה ענק והולכים לאכול כמויות מטורפות של אוכל אצל קרן ונרדמים בבטן מלאה וטובה.Read more