פרידה ממנאלי והימצאל פרדש

יומיים אחרונים במנאלי, מנסים להבין לאן הולכים עכשיו. הכביש לדרמסאלה נפל (גשר שלישי בטיול שקורס והורס תוכניות אבל זאת הודו מה נעשה) ועכשיו הנסיעה לשם מפרכת וארוכה.
חברים מדברים על ראגסטן ורישיקש חן חוזר לדלהי ואנחנו משנים כל יום את הרצון שלנו למקום אחר.
בנתיים מוצאים את בית הקפה שהופך למקום המפגש המרכזי שלנו , אולי בגלל האוכל הטעים מאד מאד, העובדים הממש נחמדים או העובדה שיש שם טלוויזיה עם נטפליקס ואנחנו עושים הקרנות של סרטים נוסטלגיים בערבים כי מי בכלל צריך לדבר עפ חברים שלו.
בסוף הוחלט לנסוע לרישיקש, למצוא שקט פנימי וקצת לשנות נופים בעיניים.
אבל החלום להכין טבעת בדרמסאלה נותר מאחור וזה קצת צבט בלב אז כמובן שבהודו יש הכל בכל מקום ומהר מצאתי צורף אחר ובבוקר האחרון שלנו במנאלי הלכנו להכין תכשיטים.
כמובן שסדנא בהודו באה עם מגבלות והיינו שלושה- אני תמיר ויובל, אך יש מקום כל פעם רק לשניים ואחרי שעה שתמיר חיכה הוא החליט לפרוש וללכת וכך רק אני ויובל צלחנו את הסדנא.
מנו (הצורף) היה מתוק וכך גם הצאי שלו ולימד אותי באמת להכין טבעת ולא רק לצפות בו, זה היה משמח ומאד מגניב. על הדרך הוא הכין לי עוד טבעת עם אבן ירוקה כמו בחלומותיי החומריים.
כמובן משמאלי עיר הקניות דרשה עוד קצת חומריות ייחודית ולכן גם נתתי לתופר ברחוב את החולצה שלי והוא רקם עליה את אחד הדברים הטובים בהודו- טאלי!
עכשיו שיצר הקנייה והייחודיות סופק יכלנו לנסוע לרישיקש בדרך הזולה וארוכה בעל כורחנו כי נגמרו האוטובוסים הישירים שאפשר להזמין רק באותו בוקר.
מי ייתן ואלי הדרך יהיו איתנו ויעבירו לנו את הנסיעה בקלות.Leia mais