למות או לכבוש את ההר

אז היום קמנו לבוקר מרגש, לעשות את הדבר שתכלס בשבילו הגענו דווקא לגוואטמאלה- לטפס להר הגעש האקטננגו!

קמנו מוקדם בבוקר , אכלנו בייגל אבוקדו מהמקום האהוב עלינו והלכנו לזולה לחכות להסעה. מההתחלה הבנו שאנחנו לא הולכים להיות שישה אנשים כפי שהובטח לנו אלא יותר בכיוון השלושים אבל סבבה לוקחים הכל בטוב ומתרגשים

בנסיעה מתחברים קצת עם האנשים מסביבנו ומגיעים להר לקראת תחילת הטיפוס, כבר מהצעד הראשון אנחנו מבינים שההר לא פראייר וממש נצטרך להרוויח את הפסגה. המוטיבציה מחזיקה בערך שעה עד שיעל מתחילה להרגיש לא טוב ואני לוקח על עצמי את האתגר של לסחוב גם לה את התיק בשביל שנהיה באותו הקצב. משם הטיפוס הופך לאחד הדברים הכי מאתגרים שעשיתי בחיים עם איזה 20 קילו על הגב בעלייה בגבהים (עולים 1200 מטר עד ל3600) אבל לפחות זה איפשר לי וליעל ללכת באותו קצב בדבוקה הראשונה. בעלייה גם יוצא לנו להכיר קצת את האנשים , כמה חברה שהגיעו ממחנות קיץ, קצת סטודנטים, זוגות, משפחה עם בנות בגילנו שבאו לבקר את אחת מהן בטיול הגדול וכמות יפה של חבורות של בנות אחרי צבא שהיו במשימה למצוא את התמונה המושלמת.

באיזה 2 כזה מסיימים את העלייה המאתגרת ועוברים ללכת במישור מדוד שהרבה יותר מאפשר את המינגלינג והאמת שהיה צחוקים של הרצח ומשמח שיצאנו עם חבורה אחלה לטיול

ב3 וחצי בערך מגיעים למקום הלינה ומגלים שעשו עלינו סיבוב ובביקתות שאמרו שנישן שישה החליטו לדחוף עשרה אנשים בביקתות עץ על הרצפה כמו בתקופות חשוכות יותר בהיסטוריה אבל לוקחים הכל בטוב ויושבים סביב המדורה בתוך ענן וצופים במבול שיורד סביבנו

לקראת הערב אנחנו מתחילים לחשוש שעלינו לשווא וממש משתדלים לשמור על התקווה כי נראה שהשמיים לא בכיוון להתבהר , אז ממשיכים לשבת מתחת לסכך הצר ולשתות מהשוקו הגווטמאלי על בסיס מים שהיה מנחם וטעים באופן מפתיע.

לקראת איזה תשע אנחנו מחליטים לתת פאוור נאפ של שעה אבל כבר אחרי איזה ארבעים דקות אנחנו מתעוררים מרעש של בומים מטורפים ורואים שמה שהכי רצינו קורה! השמיים מתחילים להתבהר ואפשר לראות את ההר געש!!!

מפה אנחנו עוברים לסשן של כמה שעות של צפייה בהתפעלות בכל התפרצות עוצמתית של ההר געש! שזה לחלוטין בטופ רגעים עוצמתיים מספקים מטורפים שהיה לנו בחיים ולאט לאט האנשים מצטמטמים ואנחנו נשארים שם כמה גיבורים וגיבורות , שומעים שירים של אדל וצורחים בהתפעלות מול ההר געשש

הולכים לישון איזה שעתיים וב3:30 כבר שוב על הרגליים לטיול זריחה מטורף לפסגה של ההר בגובה 3966. הטיפוס יחסית מאתגר ומרגיש מסוכן אבל למזלי לא היה לי פנס אז לא ראיתי ממה יש לפחד. אחוזי אנדרלין אחרי איזה שעה וחצי מגיעים לפסגה בדיוק בזמן לזריחה מעל העננים וצופים בשילוב המרהיב של הימצאות מעל העננים מול הר געש וזריחה שזה מראה סוריאליסטי ומרהיב ביותר גם.

אחרי זה מתחילים בירידה שיעל ממש רצה בטיל ואנחנו יורדים הכל באיזה שלוש שעות עייפים וגאים בעצמנו על המסע שעברנו. עולים גמורים על ההסעה, אוכלים המבורגר עם כמות בייקון מפגרת באנטיגואה עטלים על עוד הסעה לשלה ונופלים לשנת ישרים של איזה 17 שעות עד לבוקר של אחריЧитать далее