corazón del mundo maya

יום חמישי
קמנו אחרי לילה מבולבל ליום ההולדת של תמיר, יצאנו לעיר מבלי להבין ככ איפה אנחנו בלי כסף מקומי ובלי סים.
ניסינו לנווט לפי הוויפי לבית קפה שנוכל להתאושש בו ולנשנש ולהבין מה זה בעצם קפה גואטמלי
אחרי סיבובים בסימטאות יפות הגענו לקפה דל סול שהתגלה כמקום מקסים עם קפה מעולה, בכללי תרבות הקפה פה מטורף בכל מקום מכינים קפה מטורף הפולים עצמם מעט חמוצים אבל החלב המקומי עם ניחוחות של חציר ומאד קרמי (בקטע טוב דווקא) וזה ממש מאזן
אכלנו אוכל כביכול מערבי, מנה אחת התגלתה מעיין ורסיה לשקשוקה, מרק עגבניות בפנים ביצת עין ומעל מלא מוצרלה והשניה הייתה סתם כריך טעים.
בקפה היה נוף יפייפה וראינו את כל ההרים שמקיפים את העיר, למרות שעוד לא הבנו איפה בדיוק הר הגעש המדובר
אחכ יצאנו לעשות משימות וחיפשנו איפה אפשר להחליף כסף ולקנות סים, לשם כך כיוונו למונומנט המרכזי בעיר, או לפחות כך חשבנו, קצת צהובה שמופיעה בכל תמונה שמחפשים אנטיגואה- במצאים זו הייתה קשת די מעפנה ולא ככ התרשמנו ממנה. אבל באמת לידה מצאנו את כל מה שהיינו צריכים ויכלנו להמשיך ולחקור את העיר.
כחלק מהחיפושים שלנו אחרי סים זול במיוחד הגענו לסופר ענק, מסבתר הסופר הכי גדול באנטיגואה, כמובן שהסתובבנו בו מלא ובחנו הכל והמסקנות העיקריות שלנו היא שהגואטמלים אוהבים לרקוד משום שכולם ריקדו שם לפי המוזיקה שהייתה בסופר ושהם מוכרים הכל בשיטת בנדל- אתה קונה משהו אחד מקבל עוד משהו, קונה וויסקי מקבל גם ספרייט קונה בירות מקבל גם חולצה….
בהמשך שיטוטינו עברנו ליד מקום בו עמדה אישה בכניסה והכינה טורטיות על פלטה גדולה, הסתקרנו ונכנסו, שכן עד כה ראינו באנטיגואה רק אוכל מערבי הן מסעדות הן רשתות אמריקאיות והן בתי קפה.
בפנים גילינו מסבאה ענקית עם מלא מקומיים וקצת תיירים שמוכרת מנה של עוף תפו״א ושעועית מדהימה ב20 שקלים (זול בעולם גואטמלה) תמיר התחבר מאד עם המוכר והרשה לנו לעשות על מיני שינויים במנות כך שיצאנו עם אורז תפוחי אדמה שעועית טורטיות מה טורטיות שהבחורה מכינה בגניזה (הן פיכסה) ועוף, אבל איזה עוף- הוא מתבשל שם באח ענקי עם בולי עץ וזה גם מגניב וגם טעים.
הכרנו שם את שיר וקמיל, שתי בנות ממש מתוקות מהעוטף שבאו לטיול הגדול ונסענו איתם בערב למבשלת בירה שאפשר לשבת שם סביב המדורה וגם לאכול. זה היה ממש כיף אם כי קצת רועש
וכך נגמר לו היום הראשון שהיה גם היומהולדת שם תמירי

יום שישי
אחרי שהבנו בשיטוטים שלנו שהבתי קפה פה די מגניבים הלכנו הבוקר למקום אחר שמשהו בו גרם לי להרגיש בסיקס סנסס, למה הכל ככ יפה? שיתן שוב קפה מדיר והפעם אכלנו בייגל עם ביצה עלומה ואבוקדו (במזרח זה אפילו לא היה אופציות ופתאום כאן יש את זה בכל מקום). אחר כל חלקנו אובר עם שתי בנות שלא ככ הכרנו ולא ככ ששנו להכי להוביטננגו, מעיין פארק שמשקיף על אנטיגואה שנבנה בהשראת ההוביט. שמענו שהוא נחמד ורצינו לצאת קצת מהעיר. האמת שהיה יפה באופן מפתיע ויחסית כיף, לא היה קשר להוביט, אבל הנופים היו יפים והיה טרזן כזה כמו נדנדה ענקית שהיה כיף ממש ושנינו עשינו ויד, כמובן יד, שעומדים עליה ומצתלמים. במזרח למרות ריבוי הידיים לא הגענו אך פעם לאחת כזו אז נהגנו כמנהג המקום והצטלמנו בה בהשראת שאר המצטלמים.
כשחזרנו לעיר הלכנו שוב לאכול עוף במקום שלנו ושוב נהנו ממש, ושוב פגשנו שם את שיר וקמיל ושוב ישבנו שם את שסגרנו עלינו את המקום.
החברים שהכרנו פה עודדו אותנו לבוא איתם לארוחת חבד, אנחנו לא אנשים חבד גדולים, וגם יום לפני יצא לנו לקפוץ לבית חבד לשאול על הטרק והחוויה הייתה של נשתה במסווה סיור בגינה, בוא תטעם ותיקח דברים שאנחנו מגדלים, רק תן פה ברכה קטנה. למרות שלא ככ רצינו, ידענו שהאוכל יהיה טעים ושחברינו יהיו שם, לא היה למו ככ משהו אחר לעשות ובתכלס, אולי נמצא שם אנשים שרוצים להמשיך איתנו למסלול שאנחנו מתכננים שמסתמן כלא מוכר בשביל החומוס.
החלטה זו התגלתה כטעות.
אחרי ששנינו נלחמנו בעצמנו וקמנו לארוחה (בכל זאת גט לג) והגענו באיחור האופנתי שהומלץ לנו כדי לדלג על הברכות, לא פיספסנו ולו ברכה אחת.
אחרי נאומים ארוכים, דרשות של הרבנית שדברים טיפשיים כאלה לא שמעתי עוד זכינו לטעום מהאוכל, שבאמת היה טעים, אבל הרגיש לא שווה את רמת בחפירה והטמטום שקדמו לו
כמובן שהיו עוד ברכות ודרשות במהלך הארוחה וכשלבסוף נגמרה הסעודה רק רצינו ללכת הביתה. אבל זה היה הלילה האחרון שלנו עם מוריה ואורי (עוד זוג שפגשנו במסעדת עוף) ועם קמיל ושיר אז לא רצינו לקצר אותו.
אז התיישבנו לשחק שם קוד, אנחנו, מוריה ואורי החמודים שתי הבנות שחלקנו איתן אובר ועוד שני אנשים זרים. מאז הודו שם שיחקנו שם קוד באיזה תחנה אני מצפה כבר לשחק שוב ואף פעם לא יוצא, אז נורא התרגשתי. אבל כמו שארוחת בית חבד אכזבה גם השם קוד בבית חבד אכזב ובחיים לא שיחקתי משחק ככ טרחני, תוקפני ומבאס כמו זה. סתם אנקדוטה מצחיקה המילה הייתה מיזוגן ואחת הבנות התעקשה שכנראה הכוונה זה ״באר שבע״ כי בבאר שבע כולם מיזוגנים…..
לא משנה
היינו עוד עם מוריה ואורי שלא נמאסו עלינו למרות הסטינג הקשוח ועוד קצת עם קמיל ושיר וחזרנו לחדר שלנו, מקווים שהפעם נצליח לישון קצת יותר ברצף

יום שבת
חברינו נסעו ועל אף שלא ראינו אותם הם השאירו איתנו מתנה קטנה, קמיל ושיר הדביקו אותי באיזו מחלה מסתורית. שיעול צינון וכאב גרון, נשמע לא נורא. סגרנו למחר יציאה לטרק הר געש, מטפסים במשך חמש שעות בהן עולים מ2300 מטר ל3600 ושם ישנים ובמשך הלילה צופים כל הר געש מתפרץ. כדי שזה יתאפשר החלטנו שהיום יוקדש למנוחה. בבוקר ניסינו כמובן קפה חדש ששנינו באנו אליו חסרי חשק כי רק רצינו את הישן אבל בסוף התגלה כקפה הכי טעים מבין כולם. אחכ ניווטנו את עצמנו לשוק של אנטיגואה שלראשונה הרגיש כמו מקום אמיתי ולא משהו שנבנה לתייר. השוק היה מלא אנשים עמוס ורטוב (בלילה ירד לנו גשם שהפך את ההליכה בין הדוכנים למאתגרת). נהנו בו ממש קנינו קלפים, קערות פלסטיק חמודות, כפכפים לתמיר ששכח להביא וחולצה של קבוצת אנטיגואה, חולצה בה יש יותר ספונסרים מחולצה.
היה גם נחמד לדבר בספרדית ולהסביר מה אנחנו רוצים ואפילו קצת להתמקח.
אחכ חיפשנו איפה לנוח ושמענו שיש פה סטארבקס בין היפים בעולם, בסדר, נלך לראות.
בתכלס הייתה של אווירה של לובי בסיקס סנסס אבל המקום הרגיש ככ מנותק מהמציאות, אנשים יושבים על ספות ושותים משקאות יקרים וילדים קטנים עוברים ומבקשים כסף. הלכנו לנוח בחדר ואיכשהו הגיע הערב. בלילה יצאנו לאכול וחזרנו לארוז לטרק מחר ולישוןBaca lagi