שלה לה לה

אחרי נסיעה עייפה חווינו שינה מטלטלת בהוסטל שהיה נראה מאד חמוד וכלל חדר בגודל של הדירה שלנו ברחוב עזה, שירותים פרטיים לראשונה בטיול ומזרון נוח. אבל נראה שכל זה לא מספיק משום שבלילה כנופיית כלבים (שבעה לפחות) ניהלה קרב מטורף שארך כמה שעות! מתחת להוסטל שלנו. כשהיה נראה שהקרב מפסיק והכלבים הולכים, הם ישר חזרו לעוד סבב, כאילו בסיסו ברחוב פתאום הם קולטים אחד את השני שוב ומתחילים מכות. ואם כל זה לא מספיק שכן חמוד התחיל לזרוק זיקוקים (שזה פשוט נשמע בול כמו פצצה) בארבע וחצי בבוקר. בין הכלבים לזיקוקים המזרון הנוח לא סיפק הרבה שינה.

עייפים וכואבים מהטרק יצאנו להסתובב בעיר. העיר הזו לא דומה בשום צורה לאנטיגואה אבל מאד מזכירה עיירות בצפון הודו. הבתים ישנים ונמוכים האנשים מקומיים והכל מסביב מלא הרים ירוקים. כמובן שמצאנו קפה מדהים, שאולי אנחנו יכולים להכריז שהוא הקפה הכי טוב עד כה. הבחור ישב שם וברר ידנית את הפולים וכשהגיע שלב הקפה שלנו הוא הכין אותו במשך רבע שעה בערך בדייקנות ודקדקנות אין קץ. אחכ הלכנו למאפה נאמן המקומי שם העמסנו עוגיות ומאפים ב7 שקלים, כולם היו מתוקים, כשהמוכרת אמרה שמשהו לא מתוק או אפילו מלוח היא למעשה התכוונה פחות מתוק מהשאר.
בשיטוטינו מצאנו חנות יד שנייה חמודה ולאחר מכן קצת חיפשנו סוכנות לטרק שאנחנו מתכננים מפה.

כשחזרנו להוסטל פגשנו את אלעד וקט, מטיילים שגרים בהוסטל שלנו כבר כמה חודשים, שניהם עובדים מרחוק וכבר ממש מכירים ושקועים בשלה.
כל היום אני (יעל) חפרתי לתמיר שאני רוצה שנסע למעיינות חמים פה באזור, ותמיר התנגד עקב חוויות מסריחות ולא ככ כיפיות של מעיינות חמים בעבר.
אלעד וקט הידענים המליצו בחום על המעיינות ועל כל מיני טבע יפה מסביבנו בעיר הטיילנית שכרגע קצת ריקה.

טיקי טקה התארגנו ואחרי נסיון לסקאם תיירותי שנכשל, לקחנו מונית של כשעה למעיינות עם נהג מקסים שלקח אותנו דרך ההרים היפים והכפרים.
בסוך הנסיעה הגענו ממש לאמצע היער, בלי קליטה, הנהג נסע ואנחנו נכנסנו למה שהתברר כמעיינית החמים הכי יפים שהיינו בהם.
בכניסה פגשה אותנו להקת חוטמנים גואטמלית, שכמובן הרבה יותר יפים מחוטמנים אחרים כיאה לגואטמלה. אחרי שנפרדנו בצער מהלהקה הלכנו דרך הייר והגענו לשתי בריכות עצומות של מים לא מסריחים בכלל כי מסתבר שזה מתחמם מהר געש שיש כאן באזור. במעיינות כולם היו ככ נחמדים אלינו. המקומיים מאד אהבו לשתות את המים החמים שנפלו על האבנים, הם מילאו בקבוקים ושתו, הם הציעו לנו וקראו לזה לימונדה, מסתבר שהם חמוצים פה. קצת ניסינו לדבר עם המשפחה שהייתה איתנו שם, היה קצת קשה כי הם ידעו רק ספרדית (הם חשבו שאנחנו מדברים בנינו אנגלית) אבל הסתדרנו. היינו במים מלא ונהננו ממש ואפילו ירד גשם בזמן שהיינו שם וממש היינו בתוך הכנו וזו הייתה חוויה מדהימה. יצאנו כשהתבהר שוב ונהיה שמשי והרגיש שהכל הסתדר משמיים.

אחרי כזו טבילה הלכנו לשתות שוקו (הם טובים בזה כמו שהם טובים בקפה) ובמזנון פגשנו את הגואטמלי היחידי שיודע אנגלית, הוא גדל בארהב וחזר לגואטמלה ורוצה להיות שחקן. הייתה לנו שיחה ממש חמודה והוא הסביר לנו הרבה על גואטמלה ואמר שלדעתו היא ממש במגמת עלייה. לאחר מכן הלכנו לחפש טרמפ חזרה לשלה, בתחילה רק משפחה אחת אמרה שאולי עוד שעה יתפנה לה מקום ונוכל לשלם קצת. בעודנו מחכים הגיע זוג מקסים שהסכים לקחת אותנו איתם, ולהסיע אותנו ממש עד המלון אפילו שהם בכלל לא נוסעים לשלה. הנסיעה הייתה ממש מצחיקה, דיברנו קצת אנגלית וקצת איטלקית (הבחור בסטרייק בדואלינגו כבר 140 ימים) בנוסף, מסתבר שהם שני צלמים אז הם הראו לנו כל מיני מקומות מדהימים בגואטמלה.

לסיכום היום הנדיר הזה הלכנו לאכול במסעדה הודית מומלצת שגם היא התעלתה על כל הציפיות שלנו, המנות היו עצומות וטעימות והנאן היה פסיכי, הם מחכימים שם את היוגורט בעצמם ושמים אותו בנאן וזה מורגש

ובלילה הפלא ופלא, אף כלב לא נבח ואף זיקוק לא נזרק

נסכם יום זה כ14/10 היה מעולה מומלץ.Baca selengkapnya