From doubters to belizers

לבליז הגענו מוכנים עם מסמכים ומייל בהתאם להפחדות על עיכובים של שעות לבעלי דרכון ישראלי, למזלנו ההפחדות הובילו אותנו להכנות מעולות ככה שעברנו בקלות והספקנו לשאטל שלנו מפלורס אל בליז סיטי, משם לקחנו עוד מעבורת של שעה והגענו ל- קיי קולקר- האי האגדי.
בקיי קולקר אין מכוניות אין כבישים יש חולות אופניים ורכבי גולף, המוטו של האי הוא go slow וכל הבתים מעץ וצבעוניים.
האנשים המקומיים פה מדברים אנגלית במבטא כבד ועוד שפה שזו אנגלית מעורבבת עם עוד שפה שמדברים רק פה ןבגמייקה.
המקומיים באמת אנשים ממש נחמדים, כולם פה הצגה, מזמינים אותך לשבת, מברכים אותך ברחוב (בלי אינטרס חבוי), שומעים מוזיקה גנגסטרית או בוב מארלי ברמקולים בגודל שלי בערך, וצועקים sweetttttt כל בוקר בסיבוב הקבוע כי הם מוכרים משהו מתוק (לפחות זה מה שאנחנו הסקנו מהאירוע).
ישנו במלון נדיר בזכות ההורים המדהימים של תמיר שרכשו זאת מתנה ליום הולדתו, שכלל חדר עצום, מטבח, נוח לים ואודרי אחת נהדרת שעזרה לנו בכל מה שהיינו צריכים בכל הימים.
למלון לא היה הרבה מה להציע מחוץ לחדר אבל זה לא באמת בעיה שהחדר הוא בקיי קולקר, שם אפשר להיכנס לים מכל מקום, האוכל רחוב זה לובסטר ושרימפס ויש פה פינה קולדה (מסתבר שזה הקטע שלנו כאן) בכל פינה.
את הבקרים פתחנו כאן באייס אנד בינז הנחמד והיקר שמכר קפה קר טעים ופראפוצינו לשן המתוקה של תמיר, ובייגלים קצת מעפנים אבל עם כוונה טובה- מה נעשה המקום ממש שובה את ליבך כשכולם זוכרים את השם שלך כשאתה נכנס, אתה מקבל צייסר של קפה קר ודונאט קטן.
או שהולכים לפריינג ג׳ק, ביתן קטן וורוד של אישה גדולה שמטגנת סוג של בצק ואז פותחת אותו באמצע ואפשר למלא במה שרוצים- הכי כיף ביצים וביקון.
את הצהריים העברנו בתוך המים, כשאנחנו שותים בירות ופינה קולדה, מוצאים אלמוגים וקונכיות ענקיות.
יום אחד מהימים יצאנו ליום שנרקולים שהולך לקבל
סיפור דרך משלו.
שקיעה הולכים לראות באיגואנה ביי, שם מגיעים מלא חתולי ים כי מאכילים אותם, אפשר להאכיל אותם, להאכיל את הציפורים הענקיות שמגיעות וסתם לעמוד במים ולהתלטף עם החתולי ים, נורא חוויתי, מלמטה ממש רכים עמודים מלמעלה ממש מחוספסים. והשקיעה אחרי על הדק תמיד יפה
בערבים יחסית גיוונו, ערב אחד עם החברים מגואטמלה שם שיחקנו אדומים שחורים שתמיר היה 8 פעמים מתוך 9 אדום ואני הועלתי על המוקד במקומו כל פעם (אני טוענת שזה כי אני מזרחית), ערב אחר אכלנו במקום עם הופעה חיה ובחור מדריך של שולחן ליד שצרח עליהם כל הערב משפטים מטופשים כמו ״שקט זה מרחב וצליל זה תנועה״ אז תן לכולנו מרחב וקצת שקט, וערב אחד עם זוג נוסף, יעל ועומר, בו ישבנו במסעדה על הים ממש עד ששמו שקיות ניילון על המאווררים (הסימון המקומי לסגירה).

בליז חוויה די מדהימה עם אווירה רגועה ודי יחודית בגלל המקומיים בה והשפע שנוכח למרות החוסר הגדול, כי אין באצת כלום באי הזה ועדיין מרגיש שיש מלא.Läs mer