פלאיה, קוזומל, כוכבים, צבי ים ומנטות

לפלאיה הגענו קצת בלית ברירה, רצינו עוד אי אבל הגשמים שפקדו את מקסיקו בימים האחרונים הציפו פה את כל המקומות חסרי התשתית ככה שנאלצנו ללכת למקום בעל תשתית תיירותית מרובה.
הגענו לפלאיה, הנחנו את הדברים בדירה ויצאנו לחקור את העיר, מהחקירה הראשונית ביותר הובן למה היא נקראת ״אילת על ספידים בקטע טוב״ על ידי הבחור הישראלי הזה שפגשנו פעם, לא יודעת ככ מה הקטע הטוב אבל אילת ממש הייתה נוכחת. יש שדרה שכולה חנויות ועסקנים שמנסים למכור לך דברים.
בצד החיובי, תמיר מצא מקום מדהים, שם היה טאקו שמגיש בשר שמתגלגל על עמוד שווארמה וחתיכות סטייק ברמה מפחידה עם מליון רטבים וסלטים בפתיחה, אחד הסלטים היה קקטוס מבושל, שהיה טעים בקטע מפתיע, קצת גוואי כמו אלוורה ומזכיר קצת במיה במרקם אבל טעים מאד מאד
בנוסף הים שבצבץ היה מדהים, הלכנו לראות שם שקיעה. זכינו לראות מריאצי מנגנים, אחכ חיפשנו עוד מקומות חמודים (נסיון שכשל מצאנו בעיקר קניון) אבל בדרך פגשנו איש שהתחפש לשלד עצום והפחיד מוגזם את כל ילדי הרחוב, מצאנו אותו כי היה רחוב ממנו יצאו צרחות ובכי וילדים לא הסכימו להמשיך ללכת, בנוסף ראינו חבורה שמתחפשת לבני המאיה ועושה טקסים עם אש, ואז אפשר לשלם להם ולהצטלם איתם. הכל היה קצת מוזר בפלאיה אבל יאללה חוויה.

למחרת עשינו בבוקר סופר ובישלנו את ארוחות הבוקר שלנו בדירה, הסופר היה עצום וזול וכיפי ממש. אחרי ביקשתי (יעל) שנסע לקוזומל, האי הכי גדול במקסיקו, 20 דק מעבורת מפלאיה. הכרטיסים מעבורת היו יקרים אבל הרגשתי שזה שווה את זה כי בקוזומל אמור להיות חוף שמשנרקלים בו ואפשר לראות כוכבי ים גדולים! עלינו על הסירה, התיישבנו בחוץ (סירה יוקרתית שכזו עם בפנים ובחוץ) וחיפשנו כמה רחוק החוף המפורסם, מכניסים את המיקום למפה, רואים שנראה יחסית קרוב, מסתכלים במסלול- 5 שעות הליכה!
עכשיו ידעתי שהאי גדול בכל זאת האי הכי גדול במקסיקו, אבל חמש שעות הליכה?
מבואסים מהתחת כי אין מצב שנתנלך לשם, ולקחת לשם מונית של 40 דק נסיעה גם נשמע יקר וכבר המעבורת הייתה יקרה, החלטנו לוותר על חלום כוכבי הים, למצוא חוף חמוד באי ולהתפנן בו.
למזלנו הבאסה לא נמשכה רבות כי התחילה הופעה כיפית ממש על הסירה, מקסיקו והשטויות שלה, הם שרו קאברים לשירים באנגלית וספרדית ובעיקר מאד הרימו את האווירה, עשו קטעים של מופע סטאנדפ בינוני ששאלו אם ״יש פה מישהו מציוואוואה״ ואז שרו שיר מקומי של כל מחוז ואפילו ממש השתדלו להבין מאיפה אנחנו אבל אני עם הפנים הישראליות שלנו ונסיון מצידם של חמש מדינות באירופה הסגירו אותנו והובילו אותם לעודד בקול ״ישראל, ישראל, ישראל״ ולהלהיב את הקהל שעל הסירה.
ירדנו מהסירה די באופוריה, התחלנו לרדת לכיוון האי ועל הרציף חיכו לנו לא פחות מ10 דוכנים, אחד אחרי השני כולם מציעים אותו הדבר- סיור שנרקולים שבו רואים את הכוכבי ים, החלטנו כבר שנוותר אז הלכנו את השדרה בביטחון אבל כשהגענו לקצה ממש רציתי לברר כמה עולה למורת רוחו של תמיר, מרטין החמוד הסכים לעשות לנו ב500 פסו לאדם(100 שח) נשנושים שנרקולים ב4 מקומות שונים ושישה משקאות לכל אדם, כמובן שתמיר מיד שאל אם חייבים לשתות הכל כי מי שותה שישה משקאות בארבע שעות (ספויילר- אנחנו, אפילו שבעה אבל אל תגלו). התעקשותי הרבה והאקראית הובילה אותה כמה דקות אחרי זה ללכת לסירה קטנה ולהתחיל את היום, מבלי לרדת מהרציף לקוזומול.
אני מאד מאד שמחה שעשינו את זה, ואפילו תמיר הסקפטי מודה- בין הימים המוצלחים של הטיול! המדריך שלנו, קרליטוס, היה מקסים וממש היה לו חשוב שתהיה לנו חוויה טובה בתור שני הלא דוברי ספרדית היחידים בסירה, בזמן שחיכינו לעוד שאנשים הם נתנו לנו לשנרקל בנקודה נוספת, המשקאות נוצלו עד הסוף ואף יותר וכללו מים בירות משקאות ממותקים, צייסרים! וערבובים.
השנרקול היה מרהיב, המים היו באמת הכי צלולים שראיתי בחיים, בצבעים שלא ראיתי בחיים (כחול גייטוראייד זוהר, תכלת שקוף, כחול כהה וצלול) והחיות שראינו באמת לא איכזבו, כבר בנקודה הראשונה ראינו כוכב ים, בנקודה השנייה מליון דגים ממש מיוחדים שלא פחדו מאיתנו בכלל וone Elusive turtle קטן שאני הראתי למדריך ואז רדפנו אחריו ויצא שרק אני תמיר והמדריך ראינו אותו והאלמוגים היו ממש כמו הרים בתוך המים. בנקודה השלישית ראינו מליון כוכבי ים ענקיים, ככ הרבה שזה כבר הרגיש אנטי קליימטי קצת אבל עדיין מגניב מאד. הנקודה הרביעי והאחרונה הייתה מים רדודים שם כבר לא משנרקלים אלא אוכלים סביצה טעים בטירוף עם נאצוס בתוך המים הכי צלולים בחיים שסביבך כל הזמן שוחות מנטות, (הידעת? סביצה במקסיקו ובליז זה לא דג חי אלא מבושל!), הבירות שם זרמו חופשי והמוזיקה הייתה ספרדית וכיפית, קצת התחברנו עם המקומיים ואחרי שעה בערך חזרנו לסירה, מה שהיה בול בזמן כי הסופה הגדולה שראינו מרחוק כבר ממש התקרבה והפעם התשובה של המדריכים שהיא בדרך לפלאיה ולא באה לפה כבר לא הייתה מספקת והעננים ממש מעלינו.
את הנסיעה חזרה העברנו בשתיית צייסרים וערבובים וצחוקים עם האנשים בסירה. הנסיעה ארוכה, בערך 40 דק, אז היה כיף להעביר אותה ככה, בערך 20 דק לתוך הנסיעה עלינו עצירה לפיפי לאחת הילדות הקטנות (9 נגיד) של המשפחה שהייתה איתנו, אנחנו, שני שיכורים, תמיד שמחים לקפוץ למים גם קפצנו איתה, המדריך צעק לנו ביינו ביינו (שירותים שירותים) ואז צעקנו לו חזרה בחיוך, ביינו ביינו, ואני ישר סיפרתי בדיחה מאד מצחיקה- וואי איזה מצחיק זה אם אני עושה פה קקי פתאום! יחחחחחח לא עוברת דקה וקקי צף לעברנו!
הילדה בת התשע חירבנה במים, ליטרלי עלינו, והקקי נסחף ממש לעבר תמיר, צעקתי לו- קקי קקי! והוא לא הבין מה אני רומה עד שמשכתי אותו הצידה והוא קלט את הקקי.
אני נכנסתי להתקף צחוק מטורף וכולם צחקו איתי, גם הילדה והמשפחה שלה, ככ צחקתי, שלא הצלחתי לשחות חזרה לסירה (כי התרחקתי בשביל שהקקי לא יגע בי) אז המדריך היה צריך לזרוק אליי חבל כדי למשות אותי מהמים.
את שאר הנסיעה העברנו בהלם, בצחוק, ובתחושה ששתינו קצת מי ים שקקי שחה בהם.
הגענו למזח בשיא הסערה, גלים עצומים וגשם, החלטנו שקוזומל תאלץ לחכות ליום אחר ועלינו בחזרה על הסירה לפלאיה לנסיעה מטולטלת שאת רובה ישנתי
את היום חתמנו באכילה במסעדה איטלקית שגודל המנות בה לא היה מבייש והמלצר היה מקסים והלכנו לישון כשאנחנו עוצמים עיניים ולא בטוחים אם אנחנו עדיין על סירה או לא, ככה זה שמבלים את רוב היום במים (נראה לנו לפחות).Read more