יומיים אחרונים באמת (אבל באמת) בגואטמלה

אחרי טיסה מהירה מקנקון נחתנו בשדה בגואטמלה, לראשונה באור יום, וחיפשנו את הדרך הזולה והמהירה חזרה לאנטיגואה. אחרי כמה ההתמקחויות סגרנו עם בחור שנראה ממש אחלה הסעה לאנטיגואה, בשנייה שהסכמנו הוא התקשר למישהו והגיע אדם מוזר, עם חולצת דרייפיט, עיגולי זיעה, שיער ארוך ואוזנייה לשם הרצינות, הוא לא הפסיק לנסות לדבר איתנו בשפת האם שלנו, שאל אותנו- ״צרפתית צרפתית?״ ״לא חחחחח״ ״אה אוקיי אוקיי״ פאוזה של דקה ״איטלקית איטלקית?״ לא חחיחיח״ ״או אוקיי״ פאוזה של עוד דקה ״אז מה?״ אני ותמיר מסתכלים אחד על השני מתלבטים ואז עונים ״עברית״ ״אההה אוקיי אוקיי מה קולה?״ (שזה מה קורה במבטא ממש גרוע) חיייחי יופי כל הכבוד ממשיכים הלאה. הולכים לכיוון המכונית, ״צרפתית צרפתית?״ שוב! ושוב אנחנו עונים ״לא יחחח״ ולא היה מבואס כמו הבחור כזה אחרי שהוא גילה בפעם השנייה שאנחנו לא דוברי צרפתית….
הנסיעה למזלנו הייתה עם אדם אחר לגמרי וזוג מקסיקנים שהגיע לחופשה וידע אנגלית מטורפת שזה עזר מאד כי עמדנו בפקק מטורף ובילינו ביחד שלוש שעות שהם סיפרו לנו מלא על התרבות ועל יום המתים הקרב ובא.
הגענו להוסטל שלנו, שנאלצנו לבחור אחרי שלא היה מקום בימים שלנו, וזה התגלה כאילוץ מדהים כי הוא היה ממש יפה והבחור בקבלה היה הכי חמוד בעולם ועשינו צייסרים של quezalteca היביסקוס וגמייקה פרסקה, שני דברים שאנחנו מאד אוהבים אז ליבנו נקנה בשנייה זו. אחרי כן יצאנו להסתובב בעיר וללכת לכל המקומות שהתגעגענו אליהם, בדרך גילינו שאנטיגואה בסופש לא אותה אנטיגואה כמו באמצש. הכל מלא אנשים, יש מלא שווקים ואווירה ממש חמודה. קנינו כל טוב בשוק שבת, אחרי שטעמנו שם לא מעט שוקולד והלכנו לרינקון לאכול עופיון, אולם שהגענו גילינו שהחלום שלנו התגשם! יש פפיאן! כל הטיול אנחנו שומעים על הפפיאן, אתם חייבים לטעום, כולם אמרו, אבל תמיד לא היה ביום שהיינו, אז וויתרנו על העופיון והזמנו שני פפיאן, כשהגיע האוכל גילינו שכבר אכלנו פפיאן, הלא זה המרק הטעים שהזמנו פעם שנמאס לנו מעופיון ותמיר לא ידע את שמו, אכלנו שמחים ונרגשים, אבל עופיון מנצח פיפאן בכל יום.
אחרי זה הלכנו לפעילות השנייה האהובה עלינו באנטיגואה- הסופר הגדול! שחוץ מזה שהוא מקום כיפי עם מוזיקה מרגישה מסתבר שזה גם המקום היחידי שעוד יש בו אלתוש בעיר מלאת הדנגי, חוץ מאלתוש קנינו גם מליון מתנות, שכללו מארז quezalteca וחזרנו לנוח בחדר.
שעת ערב ירדה על אנטיגואה והחלטנו ללכת לשתות בירה במזקקה שקמיל ושיר לקחו אותנו אליה פעם, כשהגענו גילינו שהיום לא סתם יום אלא האוקטוברפסט! קנינו כרטיסי כניסה שזיכו אותנו בשתי בירות ענקיות לכל אחד ונכנסו למתחם אירועים ענק, עם הופעות, דוכני אוכל והמון המון אנשים. הייתה חוויה משמ מצחיקה שכללה את תמיר מנסה להנכיח שאנחנו זוג כי הוא בטוח שמישהו מסתכל עליו יותר מידי ומנסה להתחיל איתו והתגלה שאותן אדם ניסה להיות חברותי כי הוא רצה לתת את השובר שלו לבירה חינם כי הוא לא שותה
בסוף הוא נתן אותו למישהו אחר :/
אכלנו נאצוס פסיכים, רקדנו, שרנו בשפה לא ברורה ובעיקר ממש נהננו.

למחרת בבוקר קמנו ב5 כדי לצאת לטרק בהר פאקיה, לנסוע באנטיגואה בשעה הזו הייתה ממש חוויה יפה, הרחובות עוד ריקים וקצת רטובים מהסופה המטורפת שהייתה בלילה. כשהגענו התחלנו לטפס וטרק שהוגדר כקליל התגלה כסביר עם חלקים די תלולים אבל מסלול נעים ונוף יפה ונה שבאמת הופך אותו לקל- קצר.
המדריך כמובן נורא שמח שאנחנו ישראלים כדי שהוא יוכל להגיד לנו ״שלום״ כל פעם שעוצרים ו״קשה קשה?״ , אבל הוא באמת ניסה. כמה אנשים במהלך העליה החליטו לקחת ״אובר״ או ״אמבולנס״ תלוי באיזה שלב של ההליכה ההחלטה נעשתה ועלו על סוס. בסוך העלייה היה נוף חביב של הר הגעש והרבה עננים (כמובן שמשפט הטיול ״אם לא היה פה ענן הייתם יכולים לראות….״ )
ואז ירדנו עוד קצת מהצד השני ועמדנו ממש על לבה שהתייבשה, האדמה הייתה חמה והיה אפשר להכין מרשמלו עליה (די מגניב וקצת קיטשי אבל כיף).
הכרנו זוג אוסטרלי מתוק שהבת יהודיה ודיברנו על המצב בארץ ובעולם והיה ממש מסקרן

****
לצערנו עבר מלא זמן ושקענו בשגרה בארץ אבל נסכם שהיה נורא נורא כיף, שקנינו מלא דברים באנטיגואה, שהיא הרגישה כמו בית, שהיה כיף לחזור ולראות את הכל ולהיפרד
היה עצוב לחזור והכל קצת מרגיש כמו חלום אבל גם הבית שלנו כיף מאד ושמחים על מה שיש לנו ועל הטיול שעשינוBaca lagi