Phumĭ Mông Toch

הבוקר שלי התחיל ב7:30 התעוררתי מרעשים של תרנגול שקרקר מחוץ לחדר, ורעשים של איזה לטאות בשם גאקו או כל מיני חיות אחרות ורעשי מנוע של אופנוע, לא היה לי שום תכניות להיום והייתי עייפה מהנסיעה אז המשכתי לישון ולהתעורר לסירוגין עד השעה 9:30. קמתי התארגנתי ואחרי חיפוש קצר בגוגל מאפס התחלתי לנווט את דרכי לבית קפה הכי מערבי שהצלחתי למצוא בעיר. תומר אמר שהוא יילך מחר בבוקר לבדוק את הבית קפה אז פשוט זרמתי לשם כי לא מצאתי משהו מערבי אחר. כשהגעתי לבית קפה הזמנתי לי משהו לשתות והתחלתי לנסות לתכנן מה אני אעשה היום. רציתי להגיע למפלים באיזור, תומר ואורי אתמול המליצו לי על שניים שהם הלכו אליהם, והייתי צריכה למצוא דרך להגיע לשם. שאלתי את הבעלים של הבית קפה אם הוא מכיר דרך להגיע לשם, אולי נהג תוק תוק שאני יכולה לנסוע איתו או משהו כזה… הוא התחיל לברר ונתן לי מספר של נהג תוק תוק שיודע אנגלית שיכול להיות הנהג שלי לכל היום ולקחת אותי לאן שאני רוצה ב30 דולר. זה הרבה כסף אז ניסיתי לשאול אותו אם יש דרך אחרת, ואז מישהו מקומי שישב בבית קפה אמר לי שיש לו אופנוע, ובמקרה זה היום החופשי שלו מהעבודה, אז הוא פנוי ויכול לקחת אותי בעד קצת כסף על האופנוע והדלק וכזה. נשמע מגניב אז הסכמתי והוא נסע כמה דקות להתארגן ויצאנו לדרך. היעד הראשון שלנו היה 7 steps waterfalls. זה שמורת טבע של 7 מפלים במרחק 40 דקות נסיעה מהעיר (אמור להיות מפלים יותר טובים ויותר נקיים ממה שתומר ואורי המליצו לי). הדרך לשם הייתה מהממת! ראיתי מלא שטחים חקלאיים ונופים יפים, כל הדרך הייתה כמובן כבישי עפר לא כבושים ואמרתי לעצמי איזה מזל שהוא הסכים לקחת אותי אחרת בחיים לא הייתי מסוגלת לעשות את הדרך הזאת. בדרך ראיתי גם מלא בתי מגורים רעועים של המיעוטים האתניים שגרים במחוז. ראטאנאקירי זה בעצם מחוז שרובו הגדול מאוכלס על ידי 6 סוגים מיעוטים אתניים (שמדברים בשפה שונה עם תרבות ואמונות שונות משל הקמבודיים) אין פה הרבה קמבודיים והשלטון המקומי פה הרבה יותר חזק מהשלטון הארצי אז הם דיי מנותקים מכל שאר קמבודיה.
הבחור שלקח אותי, פנהה שמו, עובד כמורה לאנגלית אז האנגלית שלו ממש טובה וכל היום שאלתי אותו שאלות על קמבודיה ועל המשפחה שלו ועל האיזור שאנחנו נמצאים בו והוא גם שאל אותי הרבה שאלות על ישראל והיה ממש כיף לדבר איתו ולבלות איתו את היום. אחר כך נסענו לעוד אגם ממש יפה שגם בו אפשר היה להיכנס למים ופנהה השכיר ושם וסט הצלה כי הוא לא יודע לשחות. צחקנו על זה שכל אחד טוב במשהו אחר ובישראל כולם יודעים לשחות אבל לא יודעים לנסוע באופנוע כמו שהם רגילים לנסוע כאן על אופנוע בערך מגיל 0.
חזרנו לעיר וביקשתי ממנו שיעצור לי באיזה מסעדה טובה שהוא אוהב פה בעיר. הוא הביא אותי דווקא למסעדה מערבית אבל בכל זאת הזמנתי פרייד רייס עם ירקות והוא החליט גם להישאר לשבת איתי במסעדה והזמין המבורגר (הכי מעפן שראיתי כבר הרבה זמן). הוא היה צריך ללכת לעבודה אז נפרדנו לשלום אמרתי לו הרבה תודה ושילמתי לו, והוא שילם את החשבון של שנינו במסעדה. משם המשכתי לח ברגל להסתובב קצת בעיר. הגעתי לשוק לילה שהיה מאוד מאוד אותנטי ומכאן ביחס ישיר גם מאוד מאוד מסריח. לא הצלחתי להישאר שם הרבה זמן מרוב אותנטיות אז חתכתי חזרה להוסטל. הגעתי בול לשקיעה והצטרפתי לשיחה של כל החבורת צרפתים ותומר שישבו במרפסת של ההוסטל עם מלא בירות ואווירה טובה. משם התגלגלנו לשיחה ארוכה על הצבא הם שאלו מלא שאלות וזה היה נחמד. סיימנו את הערב בכמה משחקי שש בש טובים, לימדתי את הצרפתי איך לשחק ואני מרגישה שאני נהיית ממש מקצועית בללמד אחרים משחקים. הוא התלהב וביקש שאביא את השש בש לטיול מחר כדי שנוכל להמשיך לשחק אז אני שמחה זה לגמרי שווה את זה שאני צריכה ללמד אנשים אבל אז יש לי שותפים שאפשר לשחק איתם.
המסקנה היומית היא שבאמת צריך פשוט לקום ולנסות, מקסימום זה יצליח. היו לי הרבה חששות לקראת המעבר לקמבודיה ואז גם ממש התלבטתי אם לנסוע לבד לצפון אבל אני מרגישה שסמכתי על עצמי ועל האינסטינקטים שלי וזה באמת הביא אותי למקומות מדהימים ואני כל כך שמחה על המקום שאני נמצאת בו עכשיו, ועל ההחלטות שקיבלתי לאורך הדרך ואני יודעת שזה נטו בזכות עצמי מה שבכלל מעצים עוד יותר את החוויה שלי פה בקמבודיה ואני מאוד שמחה על ההזדמנות לחוות את זהRead more