Momose

יוגה על הבוקר בקמפ כשהצוות צילום בסטוקיות מסוימת מתחיל לצלם אותנו מתוך הרכב שמגיע ממול (ביקשנו יפה שחלאס והם הפסיקו).
הם באים אל האוהל כשאנחנו מקפלים, עם בננות שקיות חימום שני חטיפי אנרגיה בשבילנו ואנחנו יושבים איתם לארוחת בוקר הקבועה שלנו של יוגורט גרנולה בננה ושיבולת.

היום התכנון להגיע למטסומוטו ולחלק את הטרמפים לאיזה ארבעה חלקים

נעמדים על הכביש ומרימים אצבע, סבא אחד עוצר וכשנראה שיסכים, אנחנו מסתובבים להביא את התיקים ופתאום הוא דופק שאפ ונעלם, תעלומה

הצוות צילום מקפיץ אותנו קצת קדימה לצומת יותר לג'יט ואנחנו מנסים לתפוס טרמפ איזה שעתיים. נועלים עליי דלתות וחלונות כשאני מתקרב ורוב החברה פשוט נשארים באיזור לקמפינג.
נראה מהצד שצמד אופנוענים נמצא בזמן יצירה על הריצפה בחניון ליד ואחרי כמה דק הסתבר שהם קנו קרטון בגודל שיראו מהחלל, כתבו עליו את העיר שאנחנו צריכים (קופו) והביאו לנו! (החליפו לנו את השלט המסכן שעמדנו איתו)
עדיין ללא הצלחה, בסידרה זה בטח ייראה כמו רגעים דרמטיים של ייאוש ומוזיקה עצובה אבל בתכלס היינו רק קצת מיואשים והחלטנו להתקדם קצת באוטובוס

משנים מקום לשנות מזל
משאירים את צוות הצילום עם השם של התחנה אליה נגיע אבל עם נתק תקשורת כשליובי נגמרת החבילה ולי אין סים
כשהגענו, בחורה מקסימה מהטוריסט אינפורמיישן שולפת עלינו מליון מפות ומסבירה לנו איך הכי כדאי לחלק את הטרמפים שלנו עד למטסומוטו
הרכב הראשון שאנחנו שואלים, סבא שמשחק טניס שולחן ובדמינגטון, מספר לנו על על מסעות בעולם ועל שבצ שפגע לו בחלק השמאלי של הגוף.
תוך כדי הנסיעה אנחנו מבינים שזו בכלל לא הדרך שלו הביתה והוא עושה בשבילנו עיקוף.
(ופה אנחנו מאבדים גם את הצוות צילום)

במרכז קניות מאלתרים ארוחת סבן עם לחם גבנצ טופו וסלט תפוא ונגנבים ממוצרים מוזרים שמוכרים באיזה סופר תוצרת מקומית (מוצ'י מים)

זוג רוקסטרז בני 25 עם סטייל בשמיים ומכונית קטנה פונים אלינו כשהם רואים את השלט שלנו עם הכיתוב לקופו שמונח מתחת

הם לוקחים אותנו כל הדרך למסוף שנמצא כבר על כביש אגרה ומתרחק מהבית שלהם
קונים לנו אוכל מהסבן ועוד מוצאים לנו עוד בן אדם שיקח אותנו בטרמפ האחרון להיום
אין דברים כאלה

הקירה, בחור גיאולוג שמתעסק במאונט פוג'י, קונה לנו שתייה ומסיע אותנו בחשכה כל הדרך למרכז מסחרי במסומוטו

יושבים בסטרבאקס להתלבט על ההמשך והתחבר לאינטרנט.
כל ההוסטלים הזולים תפוסים בגלל הסופש והצוות צילום שלח הודעה שהוא חוזר לטוקיו במחשבה שאנחנו לא רוצים בו עוד (התנצלנו וקצת חבל לי על שזו הדרך בה נפרדנו אבל גם הוקל לי כי אני לא יודע אם דברים היו מתגלגלים באותה צורה אלמלא הפיצול)

נכנסים להתקלח בבית מרחץ שסמוך אלינו ובהבנה שנישן הלילה באוהל
בקבלה לא יעשו לנו מחיר מיוחד רק למקלחת ולנו לא ככ בא לשלם על החוויה המלאה של אונסן, בחור צעיר (למעשה בן 35) שניסה לעזור לנו עם התרגום מול הקבלה אשכרה קנה לנו שני כרטיסים ואמר שכשהוא טייל בעולם עזרו לו המון ועכשיו תורו לתת עזרה
כשדיברתי איתו בתוך אחת הבריכות החמות הוא סיפר לי על עצמו ושהוא רצה שנחווה פה את החוויה של המרחץ, טוב לב שגם אחרי שהוא מגיע במשך יום שלם עדיין קשה להאמין

ארוחת ערב בראמן על הכביש ועוד טרמפ מסועד שבדיוק סיים לאכול לסבן אילבן הקרוב.
מצטיידים בארוחת בוקר למחר, מים ומצחצחים שיניים
מתחילים ללכת לכיוון ההרים ובתקווה שיגיע עוד טרמפ כי כבר מאוחר ויש איזה חצי שעה ללכת.
ובאמת עוד טרמפ מגיע בצורת משפחה עם אבא שצוחק המון ונוסע בטיל, אמא שמכוונת אותו עם המפה מהטלפון בלי הקליטה שלנו, בת שקטה וכלב חמוד.
הוא מוריד אותנו בנקודה שמסומנת במפה כקמפינג גראונד ואנחנו נפרדים ממנו לשלום בהוקרת תודה ענקית על כזה סיום ליום נסיעות משוגע.

אוהל, מבט על העיר המוארת מגבוה ושיהיה לכולם לילה טוב וחלומות על עולם בלי תחבצ, רק טרמפים
פיסRead more