Amarela

תיכננתי לקחת תחב״צ ממושיה לפיסטרה, אבל אחרי כמעט שעה של המתנה האוטובוס עדיין לא הגיע. היינו חמישה תיירים/צליינים שהמתינו לו, וכולנו ויתרנו. הצרה הייתה שהאוטובוס הבא היה רק בעוד כ-4-5 שעות, וכשבדקנו אפשרות למונית גדולה לכולנו היא רק תהיה זמינה בעוד כשעתיים.

החלטנו להתפצל לשתי מוניות: צמד אסיאתים נסעו יחד, מתוכם אחד טאיוואני שזיהיתי מלפני כמה שבועות, ואני נסעתי יחד עם שתי צלייניות נוספות שלא פגשתי לפני כן. שתיהן סיימו את הדרך הפורטוגלית של הקמינו, אחת גרמנייה שחיה כבר ארבעים שנה באיים הקנריים, וגם כמה שנים ביפן, והאחרת פולנייה שהיגרה לפני עשרים שנה לקליפורניה, בעקבות אביה שברח מהקומוניזם במהלך שנות השמונים.

זה די מרשים איך אנשים לוקחים את גורלם בידיים ומסוגלים לחיות חיים כל-כך שונים מאלו הסטנדרטיים. הגרמנייה התגאתה בחייה שם באיים הקנריים של ספרד. הפולנייה אמרה שפולין היא ביתה, אבל נשמע שטוב לה בארה״ב, בעבודתה באוניברסיטת דרום קרולינה באחריות על תוכניות בבית הספר למינהל עסקים.
הרגשתי שהבחירה לחדול מהמתנה לאוטובוס ולנסוע במונית תאמה את הרקעים של שתי הנשים.

ישבתי ליד הפולנייה במונית, בעוד שהגרמנייה ישבה מקדימה ודיברה עם הנהג. הפולנייה התרשמה מאוד מהשירות הצבאי שלי ואמרה את הדעה הרווחת שזה טוב לשרת בצבא, כי זה מפתח אותך מאוד.
הסיפור עם הפולנים מבחינת השואה הוא ממש מורכב. מסתבר שהיא גדלה בלודז׳. סיפרתי לה שבישראל זה מקובל לטוס לטיול של כמה ימים בפולין ללמוד על השואה, ובשנים האחרונות יש מורכבות בנושא הזה בנוסף לקורונה, סביב מתיחות בין ממשלות ישראל ופולין. היא ביקרה באושוויץ והזדעזעה כמובן, ובאמת סיפרתי לה שהרבה מהמשפחה שלי במקור מאזור פולין/בלארוס/אוקראינה, וכמעט כולם נרצחו בפולין.
אמרתי לה שאמנם היו פולנים טובים שהצילו יהודים, אבל רוב הפולנים שיתפו פעולה עם הנאצים. על זה היא אמרה: ״כן, תמיד יש אנשים טובים ואנשים רעים״. זה לא מצא חן בעיניי בכלל, אבל לא הגבתי. אני חושב שזו הפעם הראשונה שאני מדבר על השואה בקמינו ויוצא מהשיחה בתחושה לא נעימה; כמובן אני לא חושב שהיא הייתה מודעת לזה.
זה היה מעניין, כי אצלנו בארץ פולין כיום מוצגת כמדינה לא דמוקרטית, כלומר מקום שלא נרצה להידמות לו. הייתי סקרן מה היא חושבת בתור מהגרת משם. היא לא התייחסה בכלל למבנה השלטוני שם, אבל כן ציינה שהיא חושבת שבשנים האחרונות המצב שם דווקא טוב יותר מזה שהיא זכרה כשעזבה.Okumaya devam et