Ban Nai Suan

בוקר שני בקופנגן, אני מחליט להתעורר מוקדם.
אני אוכל סנדוויץ חמאת בוטנים, אגוזי קשיו וקרטון חלב סויה ויוצא לדרכי לסרוק את האיזור.
אמרתי לעצמי שהיום יהיה יום מנוחה והימרחות בים וניסיתי לחפש דרך לחוף דרך הגוגל מפות.
כל הדרכים שניסיתי היו ללא מוצא, עם בוץ טובעני או מדשאות סבוכות, ושבילים ללא מוצא.
אני מחליט להיכנס למתחם בונגלואים יוקרתי על שפת החוף ומשם אני מגיע לחוף ורואה שאין נפש חיה בתוך המים, מזג האוויר אפרורי ורוחות מתחילות לנשוב.
אני מחליט ללכת לאורך קו החוף ואז אני מבין שהחופים לא מחוברים במישור חולי רצוף לאורך כל האי, ממש לא.
החופים באי נפרדים זה מזה בעיקר בסלעי ענק, ולפעמים בבטון בנייה.
אני נכנס למתחם בונגלואים יוקרתי שוב ומתחיל לרדת מבול, מתוך רצון לעזרה ובתמימות רבה אני מבקש מזוג סינגפורי שהשכיר אחד מהבונגלו אם אוכל לתפוס אצלם מחסה עד שהגשם ייפסק והם מסכימים.
לאחר מכן אני ממשיך בדרכי, אני לוקח מונית לחוף הפופולארי בקופנגן Hadrin.
הנהג מונית אמר לי twenty והסכמתי, כשהגעתי לחוף, הנהג אמר שהוא התכוון לtwo hundred.
אני מוסיף לו 20 באט על ה20 שכבר נתתי לו כמו שאמר תחילה, ושולח אותו לדרכו.
אני מגיע לחוף, עשרות אנשים בחוף ובבתי קפה מול החוף, הים סוער והשמש מסתתרת מאחורי עננים אפורים.
הבנתי שלא יהיה כאן היום יום בהיר רגוע ושזוף.
אני מחליט לחזור דרך רצועת החוף, מתהלך לאורך החוף, נתקל בכלבה נובחת שנרתעה ממני תחילה והתחילה לנבוח, סיטואציה מפחידה.
כבר קרה לי כמה פעמים בתאילנד שכלבים נבחו עליי ואחרים אפילו רצו לכיווני, אבל אני שומר על קור רוח, לא נבהל או מתחיל לרוץ, והתגובה של הכלבים משתנה מיידית משום שהם לא מרגישים עוד מאויימים.
הכלבה החמודה השתותקה לשחק איתי, וזרקתי לה מקל פה ושם, והיא ליוותה אותי לאורך החוף.
בדרך ראיתי צ׳יוואווה ואפילו קופים שלמזלי לא התקרבו אליי, ואני ממשיך ללכת לאורך החוף.
אני מגיע לאיזור סלעי שחוסם לי את המשך הדרך ואני מחליט לתפס בניסיון להמשיך לחוף הבא.
אני שם לב שהדרך היחידה היא לקפוץ למים ולהתחיל לשחות, אבל זה לא בא בחשבון מבחינתי.
לפתע אני שומע רעש מתקרב, זאת היתה סירת עץ.
אני מנופף לעזרה ומבקש מבעל הסירה שרק יעביר אותי לחוף הבא, והוא עושה את דרכו לחוף כדי לאסוף אותי.
אני עולה על הסירת עץ, אוחז בחוזקה את הסירה ומשחרר אדרלנין שזרם אצלי בגוף בתרועות בקולי קולות- זאת הייתה חוויה קצרצרה ובלתי נשכחת.
אני יורד מהסירה וממשיך לאורך רצועת החוף עד שאני מגיע למתחם לינה הרוס שהיו שם כמה תאילנדים ששיפצו את המקום, ואני עולה במעלה הדרך התלולה לכיוון הכביש.
אני ממשיך ללכת לאורך הכביש ועוצר מונית שמוכנה לקחת אותי ב100 באט ואני מסכים.
דרך אגב מחירי המוניות בקופנגן מתחילים רק מ100.
אני יורד קרוב להוסטל שלי, באותו הזמן אני מתכתב עם קסטרו בחור שדיברתי איתו באפליקציית קאוצ׳סרפינג והוא מזמין אותי לארוחת צהריים.
אני לוקח מונית למקום מגוריו והוא מכין עבורנו דג בסגנון קולומביאני ומשם אני חוזר לכביש הראשי, נכנס להוסטל לידי ומצטרף למסיבת בריכה המונית ומלאה אלכוהול.
לאחר שמיציתי את המסיבה אני הולך לשוק לילה קטן ופינתי ואוכל קופתאות בצק מטוגנות במילוי עוף ומשם ממשיך לשוק פירות ומצליח לשכנע את בעלת העסק לחתוך לי אננס במקום.
לאחר מכן חזרתי למסיבת בריכה, ראיתי שוב אנשים, ומשם התקלחתי התארגנתי לשינה והלכתי לישון.Read more