Ban Nam Rueang

יום טיול טיולי אמיתי ראשון!
קמנו בבוקר ויצאנו לפארק הלאומי עם בעלת ההוסטל החמודה שלנו, אחרי שניסו קצת לעבוד עלינו עם המחיר ולא הצליחו נכנסנו בשלום, הבנו קצת את המסלול והבנו שאי אפשר לעלות ולרדת באותו יום ושחייבים לישון בפסגה. שילמנו על הכניסה ועל הלינה באוהל, למרות שלא היינו בטוחות בכלל שאנחנו מספיק מאורגנות כדי להשאר כאן לילה. לא כל כך הצלחנו להבין מהם אם יש למעלה אוכל ומים אבל הבנו שאין גישה לשם עם רכבים אז החלטנו להתחיל בארוחת בוקר שם למטה ולנצל את זה שיש לנו אוכל מול העיניים. אז כמובן שלא היו באמת אופציות ואכלנו כמו תאילנדיות טובות אורז עם חביתה ב9 בבוקר. אני כבר רגילה ובעיני זה ממש פתיחה נפלאה ליום.
התחלנו את המסלול, 4 ק״מ סהכ, הכל בעלייה, שבסופו של דבר אמורות להגיע לפסגה בגובה 1200 מטר. מי שאמר שקר בצפון שקרן, תוך חמש דקות היינו בלי אוויר ועם זיעה בכל הגוף, והשיפוע היה מטורף. החלטנו כמובן להתמסר לחוויה ולדבוק באמונה שהכל הכנה לנפאל ושהגיע הזמן להכנס לכושר טרקים.
המסלול היה באמת מאתגר אבל לא ארוך מדי, ועם עצירות יפות לנופים והליכה בג’ונגל מהמם כרגיל, אז היה כיף ועבר לגמרי בטוב. הופתעתי לטובה מהכושר שלי ושמחתי מהעובדה שלגמרי הייתי בקצב טוב לאורך כל הדרך.
אחרי כמה שעות הגענו לקמפינג בפסגה, מקום חמוד עם אוהלים, התמקמנו לנו, פתחנו מחצלת בדשא, נשנשנו קצת, נחנו, שיחקנו קלפים של ועלמה עשו אקרו עמידות ידיים ואני כמובן שנרדמתי לשנצ לידן על המחצלת.
לקראת השקיעה יצאנו לסיבוב לנקודת תצפית לשקיעה, אחרי עוד כמה עליות נחמדות הגענו, עשינו קצת מתיחות לשחרור היום, היה מין ספק אובך ספק ערפל משונה כזה שקצת ביאס את הנוף אבל גם גרם לזה להיות מיוחד והשקיעה הייתה קצרה אך יפה.
חזרנו לנו למחנה, הצלחנו להשיג ארוחת ערב! ממש אותה ארוחה כמו בבוקר אבל העיקר שהיה טעים יחסית ולגמרי משביע. התמקמנו לנו באוהל שלנו, הוצאנו את הטיפות אנרגיה אחרונות שנותרו לנו בגוף בצחוקים ובהליכות מכות ועוד קצת עמידות ראש וגלגולים באוהל, ומסיימות את היום מוקדם לקראת הזריחה של מחר🌞
זה היה יום של מלא דברים שלא עשיתי מלא זמן, סוף סוף לשלוף את הנעלי טיולים מהמוצ׳ילה, טיול ראשון שהוא באמת טיול ודורש מאמץ אחרי הרבה זמן שלא באמת הזזתי את הגוף, לישון שוב באוהל בטבע, זה היה לי סופר כיף ולגמרי עורר בי את החשק לחוות גם את הצד הזה שציפיתי לו מתחילת הטיול ולא קרה עדין.
החוויה בטבע עשתה לי ממש טוב, כל כך גדלתי על זה גם בבית וגם בצופים שהיציאה לטבע מביאה איתה רק טוב התמודדות עם אתגרים ושזאת חוויה כל כך מחברת וככה באמת היה. עלמה פשוט תוספת מעולה לצמד שלנו מביאה איתה הרבה צחוק אווירה קלילה וכיפית וגם יש לה ניסיון בלהתמצא במקומות, היא הגיע לתאילנד איזה חודש לפנינו וטיילה הרבה גם במקומות לא מתויירים ואני מרגישה שזה ממש נותן לנו ביטחון ותחושה טובה.

השכמנו קום, התארגנו בזריזות רגילה ועלינו לנקודת תצפית לזריחה. זו פעם ראשונה שאני קמה לראות זריחה בטיול, עלמה כבר עשתה את זה כמה פעמים ולכן ידעה להגיד לנו בדיוק מתי צריך לקום כדי להגיע בזמן לתחילת הזריחה ישר כשמתחילים הצבעים. התיישבנו על סלע שהשקיף על כל העמק שמתחת להר, ועדיין נשאר מן הערפל של הערב הקודם אבל הנוף עדיין היה מהמם והצבעים בשמיים היו מיוחדים, היה שלב שענן ממש עטף אותנו בתוכו, והכל היה יפה ומיוחד. יש משהו בלראות זריחה בטבע שהוא באמת חוויה מיוחדת, לקום בשעה שלא רגילים אליה, ולראות את כל הטבע מתחיל להתעורר ואת כל המקומות שראית בחושך או באור של אתמול נחשפים ומתגלים בצורה שונה.
ישבנו בפסגה ותכננו את המשך היום שלנו, הוחלט לנשנש את הקרקרים שהיו שארית המזון האחרונה שלנו ולרוץ דוך למטה בהר כמה שיותר מהר, ואכן כך היה. בירידה התעסקנו בעיקר בלא ליפול ולהתגלגל למטה ובלהתפעל מאיזה אלופות אנחנו שעשינו את העלייה הזו אתמול. השיפועים של המקטעים היו באמת לא נורמליים! זה היה כל כך קשה לרדת את זה, הרגשנו שאנחנו מאמצות כל שריר וחלק ברגליים שלנו ובאמת לא האמנו שעשינו את העלייה הזו.
הגענו מהר מאוד לסוף המסלול למטה במטרה לתפוס טרמפים חזרה לסוקותאי וממנה לחזור לפיטסנולוק. די מהר עבר לידנו איש שעובד בפארק ועצרנו אותו בהתחננות לטרמפ לסוקותאי. הוא בהתחלה אמר לנו כן כן ואז סימן לנו לחכות והתחיל לנסוע, אני ועלמה היינו בטוחות שהוא פשוט חיפש איך להתחמק וברח, ושל הייתה בטוחה שהוא הלך להביא משהו ושהוא יחזור. עלמה אמרה לה שלא תהיה תמימה והיא התעקשה על האמונה באדם. כנגד כל הסיכויים אחרי כמה דקות הבחור הזה חזר והיינו בהלם. הוא באמת נסע להביא משהו, הוא היה מקסים ושאל אותנו מאיפה אנחנו והתלהב מאיתנו ולקח אותנו לתחנת אוטובוס. חיכינו קצת ועלינו על האוטובוס הביתה מתרגשות.Read more