Camino de Santiago

הגעתי לפמפלונה ב-11:40, במחשבה לשהות בה שעה-שעתיים ולהמשיך בדרכי לכפר הבא ושם ללון. התוכנית הייתה לעשות קניות וגם ליהנות מהעיר.
אחרי שהסתובבתי קצת, אכלתי וזה היה נחמד מאוד. הלכתי לבית קפה הומה.
אחרי כן יצאתי לקניות, קודם כל כרטיס SIM. בהתחלה הלכתי לחנות אחת והמתנתי כ-50 דקות בתור, גם להם יש ״פטור מתור״ לאזרחים ותיקים. אז התברר שאין להם מה שרציתי, וכך בעוד שתי חנויות אז ויתרתי.
אז הלכתי למרכול Carrfour שאמור להגיע בקרוב לישראל. קניתי שם תיונים כי לא היה קרם הגנה או ״נמס בכוס״. בדקטלון קניתי טבעות כדי לשים את הסנדלים מחוץ לתיק וגם קרם הגנה, שאותו אני כבר מחפש מאז הגעתי לספרד (קניתי בישראל אבל העדפתי לא להסתכן שתהיה בעיה בביטחון בנתב״ג. כנראה חששתי לשווא).
אז הלכתי בדרכי לכפר הבא והלכתי להנאתי, בערך כ-3 קמ׳ כדי לצאת מפמפלונה ואז עוד כ-2 קמ׳. בהגעתי לשם בסביבות 17:00 נודע לי שאין שם אלגברה בכלל, למרות שאמורים להיות שניים (כנראה נסגרו בתקופת הקורונה). הוכיתי בתדהמה וחזרתי חיש מהר באוטובוס לפמפלונה בעייפות רבה. כשהגעתי לשם עברתי ליד חנות טלפוניה שראיתי מיד כשהגעתי לפמפלונה ודילגתי עליה. אז הפעם נכנסתי בתקווה שמשהו ישתנה, ושם חיכיתי כ-20-30 דקות. כשהתייאשתי ובאתי לעזוב פתאום ניגשו אליי והתברר שאין להם מה שרציתי למרות שהיה כתוב שם.
הלכתי לאלגברה הגדול וחיכיתי לאחראי שהיה עסוק כי המים החמין לא עבדו (חשוב). כשסוף-סוף נכנסתי להתקלח, ביציאה דרכתי בטעות על המשקפיים, וזו כבר הייתה שערורייה כי הן נפגעו. חיש מהר התלבשתי ויצאתי לחנות המשקפיים הקרובה, ושם לא עזרו לי, ובחנות אחרת הצליחו להבריג מחדש רק עם בורג אחד, כי החור השני נהרס. אז המשקפיים כעת גוף אחד אבל לא לגמרי סטטי. אמנם זה לא פתרון טוב, כי הן עדיין עקומות ולא יושבות כל כך טוב—הן לא יציבות בפרט כשאני מתכופף—אך לפחות יש לי משקפי שמש אופטיות, והעיקר: מעתה ואילך הערב החל להשתפר!
קניתי כרטיס SIM שרציתי בחמישה אירו (כעת אני עם מספר ספרדי שאני אפילו לא יודע מהו עדיין) ואז רכשתי בירה.
הכנתי לי ״נמס בכוס״ שקניתי ביציאה מפמפלונה וישבתי עם ארבע נשים, שתיים מבוגרות ושתיים צעירות.
שתי המבוגרות היו אליזבת (Elizabeth Chiveron) ממקסיקו, שחיה תקופה בלוס-אנג׳לס, ו-Lourdes Gomez (Kessler) שנולדה בקובה, גדלה בצפון ספרד ואז היגרה שוב עם משפחתה לניו-יורק ואז מיאמי. היא נשואה ליהודי וילדיה למדו בבתי-ספר יהודיים, והיא בעצמה שוקלת להתגייר, מחשבה די אירוני כצליינית נוצרית.
הצעירות היו Lorea ו-Naora שהן בעצם באסקיות ובמקור מ-Usurbil. הן בנות 19 ולומדות באוניברסיטה חינוך לבית ספר יסודי וכימיה (בהתאמה). מבחינת מגורים קרוב יותר בשבילן ללכת ב״קמינו נורת״ אך הוא קשה יותר. צליין השאיר פסטה שהכין אתמול עם פתק, אז חלקנו אותו, והצעירות השאירו לנו מה חביתה שלהן.
היה כיף לשבת איתן, הבאסקיות המליצו על מנה בשם Ajoarriero שאני מקווה למצוא בכפר הבא, ובכלל הן צחקו הרבה סביב איזשהו סרט שובר-קופות ספרדי שעוסק בבאסקים בצורה משעשעת אך סטריאוטיפית לדברי אליזבת בשם Spanish Affair. גם פגשתי גם את הקוראנית וגם את הקוריאני שנחר במטבח.
בקיצור, זה היה היום הכי אינטנסיבי עד כה. היום הראשון של ההליכה היה העצים ביותר מבחינה גופנית, אך כאן היה אפקט מצטבר יחד עם אותן תהפוכות מדוברותWeiterlesen