Mueng khong

אנחנו בדרכינו אל היעד הבא, מואנג קונג.
אנחנו משאירים את המוצ׳ילות שלנו אצל ג׳ני בעלת הבר המקומי בצ׳אנג דאו.
בדרך לשם שמעתי את הבטן שלי צועקת ועצרתי במיני מרקט מקומי וקניתי בוטנים אך הם היו לא בשלים.
החלטנו לאכול לפני היציאה לדרך ואכלנו במתחם ליד המערה המפורסמת.
התיישבנו במסעדה וביקשתי מבעלת המסעדה שתבשל לי את הבוטנים וזה יצא ממש טעים.
אחרי שאנחנו שבעים ומרוצים תפסנו טרמפ עם טנדר שהיו בו שני ראשים כרותים של חזיר עטופים בשקית פלסטיק, ירדנו בכניסה לשמורה והשומר שם רצה שנשלם 200 באט כל אחד ולא הבנו בדיוק על מה.
ירדנו מהטנדר והמשכנו ברגל בלי בעיות, זה סתם היה ניסיון כושל לקחת מאיתנו כסף.
משם תפסנו טרמפ נוסף, שלקח אותנו עד מואנג קונג.
הדרך הייתה תלולה, מפחידה ומדהימה בנשימה אחת.
בדרך עלינו על רכסי ההר של צ׳אנג דאו והנוף היה עוצר נשימה, משהו שרק העיניים יכולות להכיל, ולהדהם מזה כל פעם מחדש.
אני יכול לשטוף את העיניים בירוק לנצח.
הגענו למואנג קונג וחיפשנו מסעדה לאכול בה.
מואנג קונג זה מקום שלא רואים בכל יום.
מואנג קונג זה מקום שהזמן עצר בו מלכת.
מואנג קונג מאוד בולט בחקלאות ובגידולים מקומיים שבו.
מואנג קונג הוא כפר מקומי נידח שנמצא 44 ק״מ מגבול מינאמר והוא ידידותי לתיירות פנים, לא ראינו תיירים נוספים כלל.
אחרי שאכלנו במסעדה באמצע שום מקום, החלטנו להסתובב בשני חלקים נפרדים של הכפר.
בשלב מסויים עליתי לכפר וניסיתי ליצור אינטראקציה עם המקומיים בכבוד ונימוס.
עומר הצטרפה אליי ונכנסנו לשני בתים מקומיים של אנשים שקלעו סלים מקש ואפילו שהם לא הבינו אף מילה נהנו מחברתם.
נכנסנו לשדה שמשקיף על הכפר שאפשר לראות משם את
הנחל החוצה את הכפר וקינחנו בנקודת תצפית שקטה כדי לצפות בשמש שוקעת.
לאחר מכן ירדנו לשוק לילה שממוקם על הגשר החוצה את הנהר המרכזי בגלל שהרעב התחיל לעלות לראש.
בשוק ערב היה דוכן שהזמנתי בו בצק מטוגן ובצד חלב סויה עם קערה אחת של בצק מטוגן וקערה אחת של חלב סויה ומזלג, יושב על צידיי המדרכה מוקף כלבי רחוב רעבים, ואוכל כשהמקומיים הסתכלו עליי מהצד וצחקו על הצורה שאני אוכל את האוכל המקומי שלהם.
אחרי חיפוש הדוק של מסעדה פתוחה כששמענו שהמסעדות נסגרות כבר בצהריים, מצאנו מסעדה אחת פתוחה ובה ניגשנו לטבחית ואכלנו אוכל תאילנדי ואני ראיתי שיש בוטנים טחונים בכל שולחן כתוספות למנות במסעדה, ומבחינתי כמה שיותר בוטנים ככה הלב יותר שקט.
משם המשכנו לבקתה שם העברנו את הלילה, בצמוד לנהר, במגורים בנויים מבמבוק, עייפים מסריחים ושבעים.
בבוקר קמנו טבעית בסביבות השעה 08:00 התארגנו, שתינו קפה (ובמקרה שלי שוקו) בבית קפה נהדר עם נוף שוס.
משם מצאנו טרמפ חזרה לצ׳אנג דאו.
מצ׳אנג דאו מצאנו טרמפ נדיר על משאית ומשם טרמפ נוסף שעבר במושב ליד הנהג בטנדר מקרקע ומשם עוד טרמפ לצ׳אנג ראי בג׳יפ עם מושבים מרופדים, יחי ההבדל.
זה היה יום נסיעות מתיש, ואיתה הגיעה הנכונות להשיל מעליי את תחושות העבר בהן הרגשתי שאני לא מצליח להנות מהרגע, ואני רואה את הנכונות להיות נוכח בכאן ועכשו, לתת לנשמה שלי להתגלות באור , ולהתהלך בתחושת חופש ושפע בהמשך הדרך שלי.

Easy on me - Adele
עכשו טוב - גלעד שגבRead more