Ban Ta Khun hospital

אחרי מיני-וואן וטרמפ על טנדר אני מגיע לפארק הלאומי של הסכר, מדשאות ענק מלאים במקומיים צופים לעבר הסכר העצום.
אני עושה סיבוב מרוב סקרנות ומנסה לחפש מקום להעביר בו את הלילה.
רוב האנשים שניסיתי לתקשר איתם אמרו לי ישר “NO” וחלקם הגדול פוצחים במשפט היחידי שהם יודעים באנגלית ״I don’t speak English”
עמדתי ליד מפת הפארק, מנסה למפות את המקום.
ילדה תאילנדית שראתה אותי ישר ניגשה אליי וראתה שאני מנסה לבקש עזרה.
היא וחבריה ישר נתרמו לעזור לי למצוא מקום לישון בו, באותו הזמן מתחיל לרדת גשם ואנחנו תופסים מחסה.
לאחר שבחרתי מקום לינה, לקחו אותי בטנדר עד למלון שביקשתי ואפילו האמא של הילדה התאילנדית שילמה עליי את הלילה הראשון והתרגשתי מאוד.
למחרת אני קם עם חום, באמצע פארק לאומי, אין מקום לאכול חוץ מאשר המסעדה שהמלון עובד איתם.
אני מעביר חמישה ימים במנוחה, יום אחד המסעדה לא הייתה פתוחה ואכלתי בדוכן ליד אורז, קינחתי באבטיח ושתיתי מיץ מנגו מתרכיז.
אי אפשר להזמין אוכל, אבל מזל שיש 7/11 קרוב שעושה משלוחים ועשיתי משלוח של מצרכים.
ביום החמישי אכלתי פרוסת לחם, תפוצ׳יפס ומיץ וביקשתי מבעלת הדוכן לדעת היכן נמצא בית החולים הקרוב.
חזרתי לחדר ואחרי כמה דקות הגיע אחראי המלון ונתן לי בדיקת קורונה, הסברתי לו שעשיתי אתמול אנטיגן והראתי לו שיצאתי שלילי, אך הוא ביקש שאבדוק שוב וכך עשיתי, ושוב יצאתי שלילי.
אני נרדם לשעה וחצי, קם והולך למזכירות המלון שם אומרים לי שעוד חצי שעה לוקחים אותי לראות רופא.
כשהגיע הזמן לנסוע לרופא הגישו לי את כוס התה שביקשתי, העלו אותי על הטנדר ונסענו כמה דקות והגענו למתחם רפואי שם רופא שאל שאלות ובדק אותי.
לאחר מכן אני מבקש לשכב משום שהיה לי קשה לשבת.
נותנים לי מים, אני מבקש סוכר, אני לוקח כדור מוריד חום ושוכב על מיטה שאני ממלא אותה בבריכת זיעה.
אני שומע שירים, מתרגש עד דמעות, חושב על המשפחה והיקרים לי, מדמיין את הרגע בו אני חוזר לארץ והדמעות מעיניי לא מפסיקות לזלוג.
מגיע אמבולנס עם צוות לבוש בחליפות קורונה, והדברים שחשבתי עליהם כל הדרך לבית החולים היה המרק עוף של אמא שלי, ושזה ממש משעשע להתנייד במיטת גלגלים.
אחרי בדיקת שתן, דם, וצילום ריאות אני נכנס לבידוד קורונה בחדר עם מיטת ברזל, מרפסת שירותים מקלחת וכל שאר החפצים עטופים ניילונים.
על המיטה מונחת ארוחת ערב, אורז ודג.
אני מתרץ שאני טבעוני, ככה עדיף.
בהתחלה לא הבנתי שאני בבידוד קורונה ויצאתי עם האינפוזיה מחוץ לחדר כשאני רואה שהצוות מסמן לי לעצור ומסבירים לי את החוקים במקום.
צוות בית החולים פותח קבוצה במסנג׳ר איתי כדי לתקשר איתי.
התאילנדים רובם לא יודעים אנגלית, והם לוקחים את הכתוב מתרגמים וכך זה חוזר על עצמו.
מגישים לי אוכל טעים ולפעמים חריף, יש לי טלפון צמוד שאני מחייג לכל מה שאני צריך.
בזמן השהייה שלי בבית חולים הייתי צריך לבדוק מדדים כל כמה שעות, הוצאתי ויזה לקמבודיה, קניתי כרטיס טיסה, השלמתי פערים בפינגווין והעברתי את הזמן בעיקר במנוחה.
ביום השני אני עושה RT-PCR וכשאני מתעורר ב02:00 לפנות בוקר לבדוק מדדים אני שואל במסנג׳ר מה תוצאות הPCR ועונים לי שיצאתי שלילי לנגיף.
אני חוזר לישון ובבוקר מגיע הדוקטור, מסביר לי שכל הבדיקות יצאו תקינות ואני משוחרר מבית החולים אחרי שני לילות ששהייתי שם.
המסע לשחרור מבית החולים היה מתיש, בעיקר מול החברה בה אני מבוטח.
כל שיחה שלי עם הביטוח התנתקה אחרי כמה דקות ואז הייתי צריך להתקשר שוב ושוב ושוב, ובכל פעם מחדש לאמת את פרטיי ולספר את גלגול האירועים.
חברת הביטוח מצהירה שהיא רק מגהצת את האשראי שלה, ובית החולים הודיע לי שהוא לא מקבל אשראי.
אחרי שיח קצר אישרו לי להוציא כסף מהכספומט וביקשו ממני לשמור את הפתקית כחלק מהמסמכים להגשת התביעה.
הכספומט לא הוציא פתקית, ונסענו לבנק של החברה ואמרו לנו שאין ביכולתם להוציא מסמך המעיד על משיכת הכסף.
אחרי דקות ארוכות בניסיון לתפוס את פספורטקארד אמרו לי שבמידה ולא יצא פתקית יש רק לציין זאת במייל בהגשת התביעה.
אנחנו עוצרים ב7/11 ואני קונה לי ארטיק גויאבה טעים בזמן שמחכים לי ברכב, משם ממשיך לבית החולים, משלם ואמבולנס לוקח אותי חזרה למלון שלי.
גיליתי שניקו לי את החדר וזרקו לי חפצים כמו המנקה לשון שלי וכל מיני פלסטיקים ומזל שכך היה.
למחרת אני כבר מאורגן ומסודר, עושה צ׳אק אאוט לוירוס הוויראלי ולמלון.

I want at first to say thank you.
Thank you for the dedicated care, for giving me everything I wanted, for your patience and kindness of all the hospital team that took care of me and helped me to pass this 3 days and become healthy again
Thanks for the nurses, for doctors, for everyone in the hospital.
I know I was annoying sometimes but you are doing your work best!!
Keep doing your work as you do.
You are champions.
People in Thailand are the most kind and nice people I have ever met, never let your smile go down.
So fuck coronavirus, and good luck in work.
I appreciate you so much.
Alon Zarka from Israel 🇮🇱

נשלים את הכל - רביב כנר.Read more