Kho phi phi island

קשה שלא להתאהב בקופיפי.
אי קטן, הכל מרחק הליכה, חופים מהסרטים.
קופיפי הוא האי הכי יקר שיצא לי להיות בו, והוא לגמרי שווה את זה.
מרוב שהאי קטן הפרצופים כל הזמן מוכרים, ואני מטייל בו רק כמה ימים.
זה האי הכי נקי שהייתי בו עד כה, בכניסה לאי משלמים 20 באט בשביל לשמור על ניקיון האי.
ב2004 היכה את האי גל צונאמי שהרס את מרבית המבנים והותיר אחריו כ700 הרוגים תיירים ומקומיים.
המקומיים באי ששרדו את האסון סובלים מחרדות, ומטראומות.
שמעתי סיפור על אמא שאיבדה את הבת שלה ועד היום מפחדת להיכנס למים.
היא ניצלה בזכות זה שהספיקה לעלות לנקודת תצפית בזמן.
אני מתעורר מאוחר, ומעוניין להגיע לרצועת חוף שאפשר להגיע אליה בסירה בלבד.
אחרי שאני אוכל במסעדה הודית ישראלית אני מטייל לאורך החוף, עוצר בבר הקבוע שלי ורואה שם בחורה תאילנדית שהכרתי שהיא עובדת במכון עיסוי תאילנדי באי.
אנחנו מתיישבים יחד, ובשלב מסויים היא עושה לי מסאז תאילנדי שחילץ לי את העצמות.
משם אני שואל לשייט לרצועת חוף שאני מעוניין להגיע אליה ומשנה את דעתי משום שלא היה לי מספיק כסף בפאוץ, ומחליט ללכת לרצועת חוף אחרת.
אני הולך במשך חצי שעה מזיעות ומתנשפות, בין העליות לירידות, עושה הפסקה בחוף פה ובחוף שם ובסוף מגיע לחוף שהחלטתי שאני נשאר בו.
החוף היה צמוד לבית מלון, כיסאות חוף, בריכה שמשקיפה לים, ונדנדות, צריך יותר מזה?
אני מכיר זוג טרי, היא ויאטנמית והוא אמריקאי.
אני משאיל מהם את השנורקל וצולל, משם מקשקש עם הויאטנמית המתוקה שנינו יושבים בחוף ועושים פילינג חול, השמש שוקעת ואני חוזר למרכז האי.
אחרי מקלחת מרעננת אני יוצא לאכול פיצה, מקנח בגלידת אוראו ב7/11 ומתיישב בבר הקבוע שלי, לבד.
לבד כי בחרתי לבד.
לבד כי אני פשוט נהנה מהלבד.
למחרת אני כבר עם המוצ׳ילה שוב על הגב.
נפרד מהאי ללא הגדרות.
אי ההיפסטרים והקעקועים.
אי החתולים, הלחות, והמים הצלולים.Baca lagi