Port Barton 0.1

ברגע שהגעתי לPort barton הנחתי את הדברים שלי במקום לינה וחיפשתי בנחישות ואמונה שלמה שאני אמצא את וויליאם.
חיפשתי את הגשר שמעיד על איזור מקום המגורים של וויליאם כשבדרך עברתי ליד ילדים משחקים.
כשהגעתי לגשר, החלטתי להמשיך ולחפש אחריו בחוף ושאלתי כמה אנשים אם הם נתקלו בוויליאם.
לאחר מכן חזרתי לגשר, ניגשתי לילדים ושאלתי אותם ״איפה יאם יאם״ ובאותו הרגע אחד הילדים רץ לביתו וקרא לאמו, והיא הציגה את עצמה בפניי כאשתו של וויליאם.
היא אמרה שוויליאם לא נמצא בבית ושהוא יחזור מאוחר יותר והיא הוסיפה לי את וויליאם כאיש קשר בפייסבוק.
שיתפתי אותה שאני לא מעוניין בטיול בין איים וצלילת שנורקלים ואני מחפש משפחה שמוכנה לארח אותי כדי להכיר מקרוב את הצורת חיים בפיליפינים.
באותו הרגע היא אמרה לי שהיא מוכנה לארח אותי ובשמחה.
מאז שהגעתי לפיליפינים איחלתי לעצמי להתקרב לחיי המקומיים ללא הצלחה.
עשיתי את כל שביכלתי בכל מקום שהייתי, שיתפתי את זה עם כל האנשים שפגשתי ולא הצלחתי למצוא דרך למצוא מישהו שיהיה מוכן לכך, אפילו הייתה לי הזדמנות אבל זה היה מאוחר מידיי.
כשהמשפחה של וויליאם הסכימה הרגשתי שמגישים לי את ההזדמנות בשתי הידיים ואני רק צריך לקחת אותה.
לאחר מכן אספתי מצרכים לבישול, עדשים אורז וביצים ובדרך חזור וויליאם נעצר ליידי עם האופנוע וסיפרתי לו שהייתי בביתו ודיברתי עם אשתו.
בישלתי את האורז והעדשים בעזרת בנדל בעל העסק של הריזוט, טיגנתי ביצה ובוטנים ולארוחת ערב ואכלתי את הכל יחד.
למחרת בבוקר קיבלתי הודעה מוויליאם שאני יותר ממוזמן להתארח אצלם.
הגעתי לביתו ואשתו ג׳וי קיבלה אותי בזמן שוויליאם יצא לעבודה בסיורי איים לתיירים.
ועשינו יחד כביסה בקערת פלסטיק וקרש עץ ובשנייה שהתחלנו שמענו רעש פתאומי שהבהיל את כולנו וראינו שענף של עץ קוקוס פשוט נחת סמוך אלינו.
לאחר מכן שיחקתי עם שאנון, הבן של וויליאם.
לימדתי אותו ואת חבריו לשחק ״דוקים״ ו״חיי שרה״ ומאותו הרגע הם משחקים את זה בכל הזדמנות אפשרית.
הלכנו לחוף הים, נכנסנו למים, הורידו קוקוסים מהעץ ושתינו ואכלנו מהם.
את שאר היום העברתי במנוחה ופנאי עם הילדים וכך עבר לו יום אחרי יום.Read more