על איחודים וסייגון

איחוד ראשון קרה בשדה התעופה של בנגקוק,
אורן ואני מתראים אחרי חודשיים, הוא בדרכו חזרה מויאטנם ואני בכיוון ההפוך.
ישבנו לשיחה מרגשת על כיסאות ההמתנה של השדה. השלמנו פערים ודמיינו את העתיד הקרוב שבדוק ויבוא עלינו לטובה.
כמה שעות של טיסה ובירוקרטיית ויזות ואני בסייגון.
אן הנהג, מחכה עם השם שלי בשחור על דף לבן מחוץ לשדה. יחד, תוך כדי שאלון וייטנאם לתייר בהנחייתי, אנחנו חולפים על פני העיר המנויאנת עד המלון.
יש משהו ממלא אנדרנלין בלהגיע למקום ככ שונה וחדש, על אחת כמה שאני הולך להתראות עם המשפחה עוד כמה שעות אחרי כמעט חצי שנה.
אז יצאתי לי לשוטטות והתרשמות בבלוק.
הרחובות עמוסים בקניונים, אופנועים, ריחות מושנים, מקומיים שותים מכוסות סטארבקס כזה או אחר ואין 7/11 באופק.
אכלתי ארוחת ערב מפנקת בפיצה וחזרתי למלון בתיאום עם המשפוחה.
איחוד שני, על הגבול שבין לא להאמין, לבין אין מצב שבאמת עבר ככ הרבה זמן הרי נפרדנו אתמול.
בהתרגשות גדולה נפתח פרק חדש ושונה בטיול.
מחליפים חוויות מהנסיעה הולכים קצת בסביבה והולכים לישון לקראת יום המחר שכבר מלא בלוז.

ואן ספיישל אוסף אותנו יחד עם ניר המדריך המקומי ואנחנו יוצאים למנהרות קו צ'י.
סיור בין איזורי הקרב, שיטות הלחימה, הסטוריה, שגרת חיים ומחילות הוייטקונג וגרילת הקו צ'י.
מעניין בפעם הראשונה, להסתכל על התמונה דרך עיניים ויאטנמיות מקומיות ולא בעדשת הקולנוע האמריקאית וההוליוודית.

ארוחת צהריים שוב בפיצה ושוב מפנקת. סיבוב בשוק הקרוב, ולמרות שהמוכרים הויאטנמים לא נדבקים, הם מתישים אותך במשפטים חוזרים ודומים אחד אחרי השני בקצב גבוה, דוכן אחרי דוכן.
מדאם! וונט טו ביי סמטינג? וואט יו לוקינג פור?

ערב יצאנו עם ארבעה איזיריידרים, צעירים ומגניבים לסיור אוכל משגע בעיר.
אווירה טובה ואוכל מצויין בנקודות נסתרות שאין סיכוי שהיינו מגיעים לבד.

התגלגלנו שבעים חזרה למלון, לארגוני עזיבה לקראת מחר. 4:45 מתחילים את דרכינו אל הנמל תעופה ולדלאט
שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות֫ על מחילה שאחרי 20מ' זחילה תצא תמיד איפה שהמשפחה
פיסRead more