ארמבולז

פשוט הודו פשוט עם ים
השווקים הלא נגמרים עם כל אותם הדברים שנראה כאילו מה שיצעק יותר חזק 'אני בהודוווו' ימכור יותר
פרות מחכות לקבל אוכל יפה יפה בכניסה למסעדה
חמישים אחוז מהאוכלוסיה רוסים, מכל הגילאים, מתינוקות ועד זקנים, רכובים על האופנועים שלהם ונראים כאילו לא עברו בכלל בבית בדרך מוודסטוק לפה.
הדיבור הוא שכולם מנסים להשתכנע שמחר הם יעשו איזו פעילות או ילכו לאגם (שקרוב 10 דק הליכה) אבל מסכמים כל יום במעבר בין מסעדות, שקיעה ורביצה אחת גדולה..

החזרה לטיול סולו מזמנת איתה מפגשים עם הרבה ישראלים נחמדים שגורמים לי להרגיש טיילן זקן מאוד כשהם שומעים שאני מטייל תשעה חודשים ואני מדקלם בראפ זריז את רשימת המדינות שביקרתי בהן (לא כמו ארופאים שפגשתי שמתחת לשנה בשבילם זה רוקיז).

כל המחשבות שנאגרו על גואה מכל הסיפורים היו צריכות לנחות במהלך כמה ימים בהם אני בשגרת יוגה על הבוקר, שוטטות ובסוף בהרגשת הצלחה מפוארת רביצה כמעט מוחלטת.

פוגש ברחוב את ריף, חברה טובה משביל ישראל שאיזה קטע שהיה סביר יותר שניפגש שוב בהודו מאשר בארץ.

הולך לאקסטטיק דאנס בתפאורה קסומה, זה בכלל בין מסיבת ריקודים סאחית לבין שחרור בתנועה למוזיקה שבטית. אנשים צועקים בהתרגשות לקראת הדרופ, רוקדים על הריצפה ושומרים על חוקי הפורמט (בלי דיבורים, טלפונים ונעליים)

ישיבות עם יהלי לשקיעה, מצטרף לשני ערבים בליטל איטלי, מסעדה שכל הישראלים מבלים בה במעגלי חבורות עד השעות הקטנות של הלילה או אפילו הבוקר. פוגש את יונתן שעושה פה במקרה קורס מורי יוגה והצטרפתי אליו לשיעור ושיחה רגועה בקפה.

אחרי הרבה חיפושים לריטריט שיתאים לי, מצאתי אחד קרוב מאוד ושנראה מדהים
צקאאוט, כמה דקות נסיעה והתמקמתי לי בקוטג' הפרטי שלי, מצפה להיכנס לתוך לוז בוקר עד ערב

שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות על ריחופים באוויר מרוב מדיטציות
פיסRead more