קופנגן

בוקר ראשון באיים! אני החלטתי לקום מוקדם אז שמתי שעון מעורר ובבוקר יצאתי לבד מהחדר לסיבוב בהדרין. הלכתי לצד השני של החופים כי בצד שלנו היה רוח וגאות שלא השאירה אף פיסת חול מאתמול בלילה. הלכתי ברחובות והופתעתי לראות שכל האי נראה שבור והרוס, מלא מלונות נטושים, קצת עיר רפאים. ישבתי שם קצת ונהניתי מהשקט, אחרי כמה שעות של התקשרה אליי שהיא קמה וגל דן ומיכל מחכים לנו שנבוא לפגוש אותם. לקחתי את הדברים והתחלתי לחזור. בדרך ראיתי לטאת כוח חוצה את הרחוב כמו הלטאות שראינו בבנגקוק דבר שהחליץ אותי נורא ורצתי משם בחזרה להוסטל. שמחות ומתלהבות יצאנו לכיוון ההוסטל של גל דן ומיכל לפגוש אותם שם לארוחת בוקר.
ישבנו לאכול והחלטנו שהיום נעשה יום רגוע בחוף בהדרין בצד השני שבו אין רוח כדי שנוכל בסביבות 16:00 כבר לחזור להוסטלים ולהתארגן לסילבסטר היום בלילה.
עשינו סיבוב בהדרין קנינו פירות ויין לערב כדי לעשות פלטת פירות כיפית כזאת ושנוכל לשבת בלובי שלהם לפני שיוצאים למסיבה בחוף.
היה לנו אחלה של יום רגוע על החוף, של מצאה קוקוס והחליטה שחייבים לפתוח אותו, כולנו סקפטיים שבכלל יהיה משהו בפנים אבל התגייסנו למשימה ובמאמץ משותף (ובעיקר בזכות דן כי בכל זאת הוא בן ויש לנו יכולות יותר מלנו הנשים…) הצלחנו לפתוח את הקוקוס והופתענו לגלות שאפילו יש בו אחלה של פרי ומיץ. כמובן שאכלנו את הקוקוס בהתלהבות למרות ששל ואני בכלל לא אוהבות קוקוס.
חזרנו לחדר להתארגנות, ומשם הלכנו ללובי של גל דן ומיכל.
חתכנו את הפירות אכלנו שתינו וצחקנו הייתה ממש אוירה טובה וכיפית, ומשם יצאנו לחוף.
עברנו בין המסיבות השונות, בין טכנו למוזיקת פופ בינלאומית, צחקנו רקדנו ונהנינו מכל רגע! אולי לא הייתי בפוקוס אבל לפעמים אפילו הרגשתי שאנחנו מרכז המסיבה עם כל ההודים שרקדו סביבנו/איתנו במעגל.
במהלך הערב הדליקו כל מיני כתובות אש, היו גם מופעי אש ונתנו לתיירים גם לקפוץ בחבל אש אז כמובן ששל הייתה חייבת לקפוץ וגם מיכל הצטרפה אליה באומץ רב. דן הביא לי לאכול שיפורק, אכלנו פאד תאי וטעמנו מאיזה דוכן לראשונה פאד סי יו שהרגיש כמו נודלס חלזונות.
לקראת 0:00 כבר היינו ממש עייפים, תכלס אם לא היה סילבסטר והיה צריך לחכות לשנה החדשה כנראה שהייתי פורשת לישון איזה חצי שעה קודם, אבל בכל זאת אירוע מיוחד אז משכתי עוד זמן ואז הלכנו לכיוון השעון שסופר לאחור. הוכרזה השנה החדשה היה רגע מכונן ומשם פרשנו וקרסנו לישון בחדר.
למחרת קמנו בבוקר ליום של סיבוב והיכרות עם האי. הגענו קודם כל לנמל במטרה לקנות כרטיסים למעבורת לקו טאו למחרת. מסתבר שהמסורת היא שאחרי הסילבסטר בקופנגן כולם עוברים לקו טאו אז לא היה כרטיסים למעברות אבל אמרו לנו שאנחנו יכולים לקחת ספיד בואוט באותו מחיר. אז עוד לא ידענו מה זה אומר ואיזה טעות זאת הולכת להיות, חשבנו שזה יהיה אותו דבר כמו מעבורת ואפילו יותר נחמד בסירה קטנה ומהירה כזאת גם חוייה של ״ספורט אקסטרים״ אז קנינו כרטיסים והלכנו למרכז אוכל. אכלנו סלט גדול בהרכבה ולראשונה הזמנו גם פרייד רייס (אורז עם ירקות). היה טעים ממש וזול התלהבנו ואמרנו איזה מוזר שעד עכשיו עוד לא יצא לנו לאכול מנת אורז!
משם נסענו לסיקרט ביצ׳, המלצה שקיבלנו מאיתמר וסיון שסיפרו לנו שזה מן חוף שקט כזה שהולכים בג’ונגל ואז נפתחת פתאום רצועת חוף עם מסעדה יפה בנוף לים. כשהגענו למקום חשבנו שמאכזב זה לא מילה ביחס לציפיות שלי מהמקום אבל תכלס אם נוריד את הציפיות תכלס זה אחלה חוף. ישבנו שם קצת ואז מיצינו אז נסענו לאמסטרדם בר. עלינו עד לבר, בכלל לא היינו רעבים וגם ידענו שהתכניות שלנו אחר כך זה ללכת לבלו ראמה אז אמרנו שחבל להזמין פה משהו ופשוט ישבנו קצת במקום מול הנ הזענו מהשמש שקפצה עלינו ורק צחקנו על כמה לתאילנדים האלה אין בכלל ראש עסקי ומה אנחנו היינו עושים אחרת עם המקום המהמם הזה.
משם עברנו לבלו ראמה. עלינו המדרגות ישר לבריכת אינפיניטי מול נוף מהמם! אנחנו שמענו שצריך לשלם 500 באט כניסה ואז אפשר לשבת שם כמה שרוצים ולקבל ארוחה כלול במחיר. הכנו את עצמנו להוצאה הכספית אבל כשהגענו אף אחד לא דרש מאיתנו שום תשלום. הרגשנו כאילו הצלחנו להתחמק מאיזה משהו ושמחנו על העניין, הורדנו את בגדי התרמילאים שלנו שממש לא קשורים לנוף נכנסנו לבריכה והזמנו שייקים.
כולנו נהנינו מאוד מהסיטואציה דפקנו בוק תמונות גם שלנו וגם של הנוף והשקיעה ופשוט לרגע הרגשנו תלושים מהסיטואציה ופשוט לא מבינים איך הגענו באמצע טיול תרמילאים למקום כזה.
קצת לפני שהשמש שקעה לגמרי ירדנו למטה וחזרנו להוסטלים למקלחות והתארגנות.
יצאנו לארוחת ערב אחרונה אצל הזקנה. כולנו הזמנו קארי בכל צבעי הקשת ומיכל הזמינה מרק טום יאם. היה טעים מאוד וכולנו התמודדנו עם החריף כמו גדולים. כשבאנו לשלם המלצרית עשתה לנו חישוב מהיר במחשבון, היא הייתה בלחץ כי היו עוד הרבה לקוחות במסעדה. בלי להבין יותר מדי מה קורה היא זרקה מספרים עשתה חישוב ודן שילם לה את החלק שלהם. כשהיא הגיעה אליי ואל של שנשלם על המנות שלנו המחירים היו נראים לנו מוזרים ויקרים הרבה יותר ממה שאנחנו מכירים. התחלנו לנסות להסביר בידיים, דרך התפריט, ובעזרת גוגל תרגם שהמחיר שהיא דורשת מאיתנו גבוה בהרבה ממה שאנחנו צריכים לשלם. היא התעקשה ובלחץ עשתה שוב ושוב חישוב לא נכון עם המחשבון. אחרי דקות ארוכות היא החזירה לנו חלק קטן מהכסף והזקנה נתנה לגל מכה ביד כדי לגרש אותה. הרגשנו ממש לא נעים והופתענו מאוד מהסיטואציה אבל גם תסכל אותנו שהיינו צריכים לשלם כל כך הרבה שלא בצדק.
של הייתה עייפה ממש ולא הרגישה טוב אז היא פרשה לישון מוקדם, מיכל הלכה לחדר לדבר בטלפון וגל דן ואני ישבנו קצת בלובי בכיף, היה לי נחמד לשבת איתם קצת ולהכיר קצת יותר, אחרי איזה שעתיים התעייפנו ופרשנו לישון.
בבוקר האחרון בקופנגן החלטתי שלפני שעוברים לקו טאו אני רוצה להספיק לראות את הנקודת תצפית של האבן בקצה הדרין אז שמתי שעון מעורר וכתבתי לשל הודעה שאני מתכוונת לקום בבוקר ואם היא רוצה היא מוזמנת להצטרף אליי.
כשקמנו בבוקר של עדין קצת לא הרגישה טוב ולמרות זאת החליטה שהיא רוצה לבוא איתי. לראשונה ניווטתי אותנו עם גוגל מאפס כמו שדן הסביר והראה לי אתמול בערב, ואחרי הרבה זיעה , עקיצות בגב, והליכה הרבה יותר ארוכה ממה שחשבתי הגענו לנקודת תצפית. היה שם יפה ממש אבל לא היה לנו הרבה זמן עד למעבורת אז ירדנו למטה, עשינו שטיף במקלחת להוריד את כל הזיעה, עשינו צ’אק אווט והלכנו לאכול ארוחת בוקר בהוסטל של גל דן ומיכל.Read more