קו טאו וליל המטושים הגדול

עלינו על המונית ונסענו לנמל שממנו תצא הספיד בואוט שלנו לקו טאו.
כשהגענו לשם חילקו לנו פתקים עם צבעים ומספרים שהמטרה שלהם הייתה להבדיל בין הסוכנויות והמעבורות השונות ובפועל קצת גרמה לנו להרגיש הרגשה של סלקציה.
התיישבנו וחיכינו ארוכות לספיג בואוט, ראינו את כל האנשים בנמל כבר עולים על מעבורות וכבר התחלנו לחשוב ששכחו אותנו שם. כשכבר כמעט התייאשנו קראו לנו לעלות על הסירה והסבירו שהיה עיכוב כי יש הרבה גלים בים ואי אפשר לנסוע במזג אויר כזה אז היה צריך לחכות שהגלים ירדו.
עלינו לספיד בואוט, גל לקחה כדור נגד בחילות ובתחילת הנסיעה היא ושל כבר עברו לספסל האחורי, דן עבר לשבת בסיפון.
את המשך הנסיעה לצערנו אין סיכוי שנשכח ולכן אין צורך להמשיך לתאר פה במילים… אפשר רק להגיד שממש לא ציפינו לדבר כזה, ולתאר את האירוע כ ״אם חרדות היו נסיעה בסירה״. תרתי משמע. ירדנו מהסירה ספוגים ממים, הלומי קרב ומזועזעים ממה שקרה לנו שם. עלינו על מונית יקרה מדי לכל הדעות אבל כבר לא היה לנו אכפת ורק רצינו להגיע.
נכנסו לדורמס ושמחנו לגלות שהוא ממוקם ממש במרכז האיזור העמוס באי, בקומת הכניסה נמצא בעצם הLeo bar שזה הבר המרכזי שפועל בימים אלו באי, ושאנחנו בשורה הראשונה לקו החוף עם מרפסת כיפית ואוירה.
ישר רואים שזה אי אחר לגמרי, יפה בטירוף והרבה יותר כפרי ועיירתי ופחות גדול ובנוי מקופנגן.
יצאנו לאכול ולהסתובב קצת באי, מצאנו את עצמנו איך לא אוכלים שוב קארי בצבעים שונים, וקינחנו בבננה לוטי בדוכן עם המוכר המשוגע מתחת להוסטל. השמועה אומרת שבקו טאו יש את הבננה לוטי הכי טעים בתאילנד ואכן היה משובח ביותר בלי חסך באף גרם חמאה.
למחרת קמנו בבוקר ליום כיף רק הבנות כי דן סגר לעצמו יום צלילות. יצאנו ברגל לכיוון הצד השני של האי, גל ניווטה אותנו לשרק ביצ׳ לפי המלצנו של מתיתיהו שפגשנו ערב קודם. אחרי הליכה של בערך 40 דקות שבה היה לנו זמן קצת לפטפט ולהכיר יותר הופתענו לגלות שהנקודה שגל דקרה וניווטה אליה בגוגל מאפס זה השרק באיי ולא השרק ביצ׳. אחרי בירור קצר הבנו שדווקא יצא לנו ממש טוב כי יש חוף מהמם ליד וזה חסך לנו הרבה הליכה מיותרת.
הלכנו לפרידום ביצ׳ ובכניסה היה בותקה עם תאילנדי שדרש מאיתנו 50 באט לראש. ישר התעצבנו ומיכל בשליפה שאלה אותו אם לפחות אנחנו מקבלים איזה כיסא בחוף תמורת התשלום. התאילנדי המבולבל שלא הבין את הראש הישראלי שלנו אמר שהגיעו לפנינו עוד אנשים לחוף היום אבל יכול להיות שעדין נשארי כיסאות פנויים. אחרי שהבנו שאין סיכוי שילמנו לו ונכנסו פנימה בידיעה שאנחנו לא יוצאות משם עד שנסמן וי על שני החופים ונקודת התצפית שנכללים בתוך הכרטיס כניסה.
ישבנו בחוף התנדנדו בנדנדות שיחקנו שש-בש והשתזפנו קצת. אחרי כמה זמן החלטנו שהגיע הזמן לעבור לחוף הצמוד והלכנו לכיוון השביל שממנו ראינו אנשים מגיעים. הופתענו לגלות מן שביל מזח מהמם עם מים בצבע מדהים והגענו לחוף שהיה נראה קסום וחלומי. בחוף עשינו כמה תמונות מביכןת מרוס התלהבות והתחלנו לטפס משם לנקודת תצפית. אחרי עליה קצרה גילינו נוף מהמם שנראה בדיוק כמו הנוף בנקודת תצפית של קופנגן אבל עדין תמיד כיף לראות. ירדנו למטה ופגשנו את דן בחוף ליד ההוסטל, איתו באו גם עלמה ושוהם שתי בנות שהם הכירו קודם לכן בטיול. חזרנו לחדר להתקלח ולהרגע, מתחת למרפסת שלנו יש בר על החוף והיה ממנו מוזיקה חזקה אבל כיפית וזה לגמרי הרים לנו את המורל בחדר.
יצאנו לשבת בבר שמתחת להוסטל, בערב יש שפל מטורף ואיפה שכל הבוקר יש לגמרי ים בערב כל העסקים מוציאים שולחנות וכיסאות ומלא אנשים יושבים. מלא מופעי אש, מוזיקה חיה וטובה!!
עלמה ושוהם הצטרפו אלינו, והיה שם מופע אש מטורף! מלא תאילנדים שעושים דברים משוגעים עם אש ואחד משוגע במיוחד שעשה מופע שלם על סלקליין בגובה שלוש מטר מהרצפה. היה רועש בטירוף ואחרי כמה זמן של לשבת בלי לדבר או לנסות לדבר ולהתייבש החלטנו לעשות מעשה ולקום לרקוד, דקל הצטרפה, ותוך כמה דקות בלי ששמנו לב כל הבר הפך למסיבה וכולם רקדו והיה כיף בטירוף.
קמנו בבוקר במטרה לקחת מונית סירה לאי הקטן שצמוד לקו טאו. גל ודן קמו לאימון בוקא בחדר כושר וכשהם סיימו הם קראו לנו לבוא לאכול ארוחת בוקר. חזרנו לחדר, עלינו על בגדי ים ויצאנו לרחוב לקחת מונית סירה. השעה כבר הייתה 14:30 והבנו שגם המונית וגם התשלום כניסה לאי הקטן זה קצת הרבה יותר מדי כסף בשביל פחות משעתים וחצי שיש לנו לבלות שם אז החלטנו לוותר להיום ושמחר נקום מוקדם יותר מכוונים כדי לנצל את התשלום והבילוי באי הקטן כמו שצריך. הלכנו לחוף, חזרנו להתארגנות בחדר ואז דן ואני ירדנו לשתות שייק במסעדה על החוף בשקיעה. דן היה קצת בשלו ולא תקשר אז השארתי אותו שם וחזרתי לחדר לארוחת ערב עם גל ושל. הלכנו למסעדת המבורגר שהמליצו לנו עליה כי של ממש רצתה, אבל כשהגענו וראינו שהמחירים לא כל כך חברותיים פרשנו כרגיל לקארי במסעדה תאילנדית. גל רצתה שנזמין סלט פפאיה לכולנו, של ואני טעמנו בפעם הראשונה ונשרף לנו הפה. הפעם באיזור קצה הלשון בניגוד לקארי שיותר שורף בגרון.
בגלל שבסוף יצא שלא עשינו יותר מדי במהלך היום הזה היינו מלאי אנרגיות קנינו גלידות ונכנסו לחדר של עלמה עומר ושוהם במטרה למצוא בילוי כיפי לערב. איך שנכנסנו לחדר של הבנות הן סיפרו לנו בהתלהבות שהן בדיוק הזמינו כרטיס לקמבודיה. של ואני אמורות לטוס לקמבודיה שבוע לפניהן אז פתאום נלחצנו שגם אנחנו צריכות למהר להזמין. של פתחה סקייסקנר מצאה טיסה וממש שניה לפני שלחצה על תשלום זרקה לי חצי בכוונה אמיתי וחצי סתם כדי להגיד שאולי כדאי שנעשה בדיקת אנטיגן כי היא לא הרגישה כל כך טוב בימים האחרונים. נטו כדי שלא תהיה לחוצה ולהרגיע אותה שהכל בסדר הלכתי להביא בדיקה מהחדר שלנו. היא דחפה מטוש לאף ותוך שניה נהיו שני פסים שהראו ששל חד משמעית חיובית.
סיטואציה הזייתית, כל המיטה של עלמה נהייתה מעבדת בדיקות, מטושים באפים, ואנחנו נשפכים מצחוק לא מבינים מה קורה איתנו ומה עושים. עלמה נבדקה גם כי הרגישה לא כל כך טוב בימים האחרונים. יצאה שלילית. של עשתה עוד בדיקה, יצאה שוב חיובית בזנטית. כשמיכל הגיעה אחרי כמה זמן של הראתה לה את הבדיקות, ולצורך השוואה הביאה את של עלמה כדי להראות איך נראית בדיקה שלילית, והופס- ״מה זה עלמה יש פה עוד פס!!!״ שעה אחרי הבדיקה פתאום התגלה לו פס שני בהיר וחלוש. מה זה אומר, זה נחשב זה לא נחשב? הלכנו לחדר שלנו וגם גל ודן דחפו מטושים. דן שלילי וגל גם עם בדיקה לא ברורה שעלולה להיות חיובית. הייתה אווירת בלבול גדולה באוויר עם מלא סימני שאלה ולחץ ובאסה אבל בעיקר צחוקים והכל מאוד מבולבל. שוהם ועומר הלכו לישון ועלמה באה לשבת איתנו במרפסת שלנו. הבנו שזה כבר לא כזה רלוונטי לתפוס עכשיו מרחק אחרי ככ הרבה זמן בתחת אחד של השני, הורדנו פאניקה עם משחקי קלפים עד 1:00, והלכנו לישון.
קמנו בבוקר אחרי אירועי ליל אמש והחלטנו שלמרות הכל נמשיך בלוז כרגיל פשוט נתפוס מרחק מאחרים. גל דן ומיכל בכל מקרה תכננו לקום מוקדם וללכת לשגרירות כדי להאריך ויזה אז של ואני הצטרפנו אליהם מאחר ואנחנו יודעות שתכף נגמרת הויזה ואנחנו לא יכולות לצאת מתאילנד כששל חיובית. כל הדרך אני בהזיות על זה שבכלל לא רציתי לטוס לתאילנד, ואז כשחשבנו שזה יהיה רק לשבועיים פתאום זה התארך לחודש ופתאום אנחנו בדרך לשגירורות להאריך את השהות שלנו פה ל60 יום. אבל לא נורא תכלס אנחנו נהנות והכל משתבש לטובה.
הארכנו את כולנו את הטיסות בקלי קלות ויצאנו לקחת את המונית סירה שרצינו לקחת אתמול. נסענו לאי הקטן ובילינו שם כמה שעות טובות, שחינו שנירקלנו ישבנו על החוף ושיחקנו שש בש. לקראת 17:00 האי הקטן נסגר אז חזרנו לחדר לראות את השקיעה האחרונה שלנו בקו טאו מהמרפסת שלנו בחדר.גם הפעם הייתה ראות לא כזאת טובה והשקיעה איכזבה.
קמנו לבוקר אחרון בקו טאו. דן אמר שהוא מרגיש שלא באמת יצא לו להסתובב ולחקור את האי כי ביום שאנחנו הסתובבנו הוא צלל אז רצה לקחת אופנוע ולנסוע לבלות באי במהלך היום. גל ושל החליטו להצטרף אליו, אני ומיכל החלטנו להישאר ליום רגוע בבריכה הפתוחה שמתח. להוסטל. עשינו צ’ק אווט והעברנו את כל התיקים שלנו לחדר של עלמה. יצאנו לאכול ארוחת בוקר משובחת ומשם התפצלנו מיכל ואני נשארנו בבריכה והם הלכו להסתובב באי. התקשרתי ליערוני לאחל לה מזל טוב ודיברנו ארוכות קצת השלמנו פערים. היה יום של רביצה ומנוחה ממש כמו שצריך. מתחילת הטיול לא היה לנו יום כזה והרגשתי שאני ממש מחכה וצריכה את המנוחה הזאת אז לגמרי נהנתי מהיום ולקחתי את ההזמנות הזו בשתי ידים. ראינו את עלמה מסתובבת על החוף ולקראת השקיעה עלינו לחדר שלה למקלחות וארגונים לקראת המעבורת שלנו שיוצאת ב21:00 מהנמל. ישבנו במרפסת בתקווה לראות סוף סוף שקיעה יפה בקו טאו ובאופן מפתיע זה סוף סוף קרה! ישבנו מיכל עלמה ואני ומול הצבעים המתחלפים בשמיים ולקראת סוף השקיעה גם גל דן ושל הגיעו. של ממש רצתה לאכול שוב את ההמבורגר הצמחוני מהדוכן למטה אז היא וגל הלכו להביא ואחרי שסימנו וי על כל המטרות שלנו בקו טאו היינו מוכנים לצאת למעבורת. ברגע האחרון מיכל החליטה שהיא נשארת עם עלמה כי היא לא מרגישה טוב אז נפרדנו משתיהן ונסענו.Read more