פיטסנולוק החלק הרגוע

אז אחרי שמונה שעות נסיעה ברכבת, שלא הייתה כל כך גרועה חוץ מכמה רגעים שהיינו על סף מכת חום, ושקיעה מהממת, ואפילו התחלתי וסיימתי לקרוא בה ספר שלם - הגענו לעיר המובטחת פיטסנולוק. נשבעת שלא המצאתי וזה מקום אמיתי! לא ממש ידענו כלום על המקום וגם לא ממש ידענו איפה נישן. בתחנת רכבת תפס אותנו מארק, אנגלי מקסים שחי כאן שהתברר כמנהל הוסטל, והזמין אותנו להתארח אצלו בהוסטל ונענינו להצעה בשמחה. הגענו והתפעלנו מהמקום המתוק, קיבלנו אחלה חדר באחלה מחיר, הוא הראה לנו את הגג הנדיר שהזכיר לנו קצת אווירה של גג תל אביבי כיפי, עם הערסלים ופינת ישיבה, קלטנו שיש מטבח שאפשר להשתמש בו (לראשונה בטיול!) ובהוסטל נמצאות רק אנחנו ועוד מוצ׳ילר צרפתי חמוד בגילנו, התחלה טובה מאוד. מיד ישבנו עם מארק והוא הסביר לנו הכל (בהרחבה יתרה יש לציין) על כל מה שיש לעשות פה בעיר ובסביבה שלה, הפציץ אותנו באינפורמציה וזה היה מעולה, ישר הבנו שיש לנו מלא מה לעשות כאן באיזור ושיש לנו פול תכניות לתכנן לימים הקרובים, סופר משמח ואפילו קצת מפתיע. תמיד משמח להגיע למארחים כאלה מקסימים ומזמינים ועוזרים, זה לגמרי משדרג את החוויה במקום לגמרי.
התמקמנו, התקלחנו, התקשרנו כמיטב המסורת לאחל שבת שלום למשפחות ויצאנו לארוחת ערב יחד עם אלן הצרפתי ומארק בעל ההוסטל שאמר שיראה לנו מסעדה מקומית טובה. הוא הסביר לנו שבתאילנד יש שתי דרכים לאכול- הדרך הלא מקובלת שבה כל אחד אוכל מנה בעצמו, או הדרך המקובלת והמקומית, בגדול פותחים שולחן ומזמינים מליון מנות וחולקים כולם. למרות שאנחנו בעייתיות, עלמה לא אוכלת חריף ואנחנו צמחוניות, עדיין בחרנו לפתוח שולחן ונתנו למארק להחליט ולהזמין, והוא בתאילנדית השוטפת והמרשימה שלו פתח לנו שולחן מטורף עם מנות טעימות ממש שאת חלקן לא הכרנו, והייתה חוויה סופר אותנטית ומגניבה. אחרי הארוחה המשכנו להסתובב, הלכנו לסופר וקנינו מצרכים לארוחת בוקר ישראלית בהתרגשות שיא, ואחרי חיפושים רבים אחר ביצים מצאנו ביצי ברווז ומהוססות לקחנו את הסיכון בתקווה לטוב. לפני כמה ימים אמרתי לשל שאם הייתי צריכה לבחור 3 דברים שאני הכי אתגעגע אליהם בררת זה יהיה: 1.קפה אמיתי של טסטר צ׳ויס 2. לאכול גלידה מקופסה(ולא כמו שקונים ארטיק או מגנום בסבן אילבן) 2. סלט ירקות קצות עם מלא לימון. כל כך שמחתי והתרגשתי שאני הולכת להגשים 2 מתוך 3 הדברים האלו! חזרנו להוסטל לישיבה על הגג עם בירות וגלידות בקופסה, מוזיקה וקלפים. למרות שהיינו גמורות בערב איכשהו הערב נמשך ללילה והמשכנו לדבר ולצחוק במיטה הספק זוגית ספק משולשת שלנו עד שנרדמנו ב2.
קמנו לבוקר של חיתוכי סלט קשקושי ביצים, דברים שהתגעגעתי אליהם בטירוף! וישבנו בגג לאכול בראנץ של שבת כמו שאלוהים רצה. זה היה באמת אושר גדול בשבילי שקשה לי לתאר.
שמחות ושבעות חיסלנו את הארוחה ויצאנו להסתובב בעיר, הלכנו למקדש שמארק המליץ לנו עליו, היו שם דברים יפים אבל ממש לא הגיע לרמת הציפיות כמו שמארק תיאר את הדברים (שוב אני אומרת, בהרחבה יתרה…) התאילנדים שם הסתכלו עלינו כאילו אנחנו חייזריות ומיצינו את המקום די מהר אז כמובן שהלכנו בעקבות מיקום שעלמה מצאה בגוגל מאפס לשתות קפה במקום חמוד על הנהר.
אחכ הלכנו לעשות תאי מסאז, פעם שנייה שלי בחיים שעשיתי מסאז׳! היה מושלם וזול ברמות (18 שקל לשעה! מרגיז קצת אפילו) וחזרנו להוסטל רפויות ושמחות.
של החליטה שהגיע הזמן להסתפר ונענינו למשימה, עלמה לקחה פיקוד והאמת שהפתיעה לטובה ובביטחון רק לקחה את המספרים והתחילה לגזור. ממש בסדר גמור יחסית לתספורת ראשונה, אני רק עשתה לי את הפינישים אבל עלמה הייתה ממש על.
בערב יצאנו לשוק סופש)Saturday eve market) יחד עם מארק ואשתו והילדה שלהן, ואלן הצרפתי. השוק היה ענק ומרשים, מליון חנויות בגדים וקניות, ומלא אוכלים מיוחדים, הסתובבנו שם שעות ובאמת שהיו שם מציאות רציניות. כמובן שלאורך כל הסיבוב הזה לא ראינו תייר אחד.
הרכבנו לעצמינו ארוחת מלכות כמובן בזיל הזול וישבנו לנו לאכול. חזרנו להוסטל, התארגנו למחר, הולכות לבקר בעיר העתיקה סוקותאי ולטייל בפארק הלאומי הקרוב.
יום שבת מושלם של נחת ורגיעה והסתובבות והיכרות עם העיר שהגענו אליה. לגמרי ההבדל בין האיזורים המתויירים שהיינו בהם עד עכשיו לעיירות המקומיות - המחירים הזולים, זה שאין כאן תיירים, התאילנדים שלא יודעים אנגלית ובהלם לראות אותנו. זה מאוד נחמד, ואני אוהבת את ההרגשה הזו של לחפש מה לעשות ולהבין מיום ליום איך התכניות שלנו ממשיכות הלאה וללכת לישון מתרגשת לראות איך מחר ייראה ביחס לתכנונים.Read more