טיול שנתי בקאו יאי

אז הוחלט שנוסעים לשמורת טבע הקרובה לבנגקוק בשם קאו יאי ליום טיול ולילה בשמורה.
שמנו שעונים מעוררים ל7:00 בבוקר, נסענו לתחנת אוטובוס, שם פגשנו את עומר שישן במלון אחר מרוחק מאיתנו וקנינו כרטיסים.
עלמה ואני ניצלנו את העובדה שאנחנו כבר בתחנת אוטובוס והלכנו לקנות כרטיסים לאוטובוס לילה לפוקט ליום שבת. שם נפגוש סוף סוף את הדס חברה של עלמה מהבית! מרגש! התיישבנו לקפה ונשנושים בבית קפה חמוד מחוץ לתחנה ואחרי שהורדנו פאניקה עלינו על הואן שהוא בעצם מטוס עם גלגלים שלקח אותנו לפאק צ׳ונג העיירה הקרובה לשמורה.
איך שירדנו מהואן התחלנו לחפש את דרכנו לשמורה, נאמר לנו שיש איזה אוטובוס שנוסע לשם כל כמה זמן ובמקביל ניסינו לתפוס טרמפים. פתאום פנה אלינו בחור תאילנדי שאל אותנו לאן אנחנו צריכים להגיע, והוא אמר שהוא ייקח אותנו בתמורה ל700 באט. החלטנו ללכת על זה, אנחנו 5 אנשים וזה נוח כשהכסף מתחלק בין כולם. עלינו במאחורה של הטנדר ואחרי משהו כמו 15 דקות הגענו לכניסה לשמורה, שם צריך לקנות כרטיסים ואז לנסוע עוד איזה 15 דקות למרכז מבקרים. הבחור התאילנדי שלקח אותנו עצר וביקש שנשלם לו את ה700 באט. היינו מבולבלים כי זה לא מה שסגרנו איתו וניסינו להסביר לו שזה רק הכניסה לשמורה ואנחנו צריכים לשלם על הכרטיסים ואז שהוא ייקח עד למעלה למרכז מבקרים. הוא לא היה מוכן לקחת אותנו עד למעלה ודרש שנשלם לו רק על הנסיעה עד לפה 700 באט. סכום לא סביר לחלוטין ובכלל לא לפי הסיכום שלנו. אחרי התעקשויות רבות וניסיון להסביר החלטנו לתת לו 350 באט (חצי מהסכום על חצי מהנסיעה) וללכת משם. הוא לא דובר אנגלית טובה אז הוא המשיך ללכת אחרינו וניסה להסביר לפקידה בקבלה של הכרטיסים לפארק מה קרה כדי שתגיד לנו באנגלית ברורה שהוא רוצה את הכסף. אנחנו הבנו אותו טוב מאוד גם בתאילנדית ועדין לא היינו מוכנים לשלם אז המשכנו בשלנו ואחרי שהבין מה זה עקשנות ישראלית ושאותנו לא עוקצים הוא שחרר והלך.
תפסנו טרמפ עם בחורה בשם תיק. היא גרה בפארק ועובדת שם כשפית במסעדה. הבנים ישבו במאחורה של הטנדר והבנות בספסל האחורי, דיברנו איתה לאורך הדרך, ראינו קופים מסתובבים ברחבי השמורה. תיק סיפרה שיש בשמורה מלא פילים והיא כל יום רואה פיל אז בוודאות נראה גם! היא הייתה ממש נחמדה ואפילו עצרה לנו לחמש דקות בנקודת תצפית לתמונה של הנוף וסלפי איתה. היא שאלה איפה אנחנו ישנים היום, אמרנו לה שלא עשינו בוקינג או משהו מראש אבל התכנון זה להשכיר אוהלים בפארק. ישר היא חייגה לחברה שלה שעובדת שם ונתנה לעלמה לדבר איתה כדי שנעשה בוקינג מראש ונוודא שיש אוהלים פונים להשכרה היום.
ירדנו במרכז במקרים הלכנו לאינפורמיישן שהיה ממש יעיל וזרקו עלינו מלא מידע. הלכנו לאכול ארוחת צהריים במסעדה במקום. בלב הייתה תקווה שיהיה אורז עם חביתה כפי שאנחנו רגילים וגם רצון לאוכל נורמלי שהוא לא אורז עם חביתה. בסוף מצאנו אוכל תאילנדי אחר ותוך כדי שאנחנו אוכלים התחיל לרדת גשם. כמובן. בלי להילחץ יותר מדי הוצאנו קלפים והתחלנו לשחק. אחרי כמה משחקים נרגע הגשם ויצאנו למסלול. בחרנו במסלול שלא צריך בו מדריך מקומי, ולכן כמה מפתיע, הוא לא היה מאתגר בכלל הלשון המעטה. זה לא הפריע לנו יותר מדי, היה לנו כיף ואפילו הגשם לא הפחיד אותנו ונכנסנו למפלים.
אחרי המפלים הלכנו לשבת בבית קפה, ולמרות שלא היה חלב בבית קפה (מה הקטע??? יו הד וואן ג׳וב!) הזמנו דברים וישבנו פטפטנו והעברנו את הזמן.
התחלנו להתקדם וטפסנו טרמפ לאגם לראות בו את השקיעה. עשינו עמידות ידיים, דן הקפיץ אבנים ותכלס לא יותר מדי חוץ מזה אבל פשוט הייתה אוירה כיפית.
קצת לפני סוף השקיעה הגשם התחזק והחלטנו כבר לתפוס טרמפ לשמורה כדי להתמקם לקראת הלילה. הגענו והבחור ביקש מאיתנו להראות תעודת מתחסן וגם לעשות פה במקום בדיקה מהירה שעולה 140 באט. ישר התעצבנו כי לא רצינו לשלם על בדיקה (חלקנו גם חששנו לצאת חיוביים) ואז עלמה חשבה על רעיון מדהים והראנו לו תמונות ישנות של בדיקות מהירות שעשינו. שינינו באייפון את שעת צילום התמונה (ממש קרימינלי!!) ואמרנו לו שהבדיקה מהיום בבוקר. באופן מפתיע זה תפס! היינו צריכים לשמור על איפוק ולא להתלהב ממש לידו שהצלחנו ככה לתעתע בו.
לקחנו אוהלים, הפעם הם לא היו בונים אז השארנו לבנים ועלמה את המשימה להקים אותם בזמן שגל ואני הלכנו לרוקן מהמדפים של החנות את כל ה MAMA (מנות חמות) שהיה להם.
השכנים הנחמדים באוהל לידנו השאילו לנו את הגזיה, הרתחנו מים ואכלנו ארוחת ערב משובחת.
לסיום היום הלכנו לאיזור השולחנות ושם תתפלאו החלטנו לגוון ולשחק קלפים! היה טוויסט קל בעלילה ובמקום קאבו שיחקנו לראשונה אסהול… הייתה ממש אוירה של טיול שנתי וב22:00 בדיוק בא רכז השכבה (עובד של הפארק) ופיזר אותנו לישון באוהלים.
הלכנו לישון וקמנו לזריחה, לא הייתה נקודת תצפית ללכת אליה אז פשוט ישבנו מחוץ מאוהל וראינו את הקופים מסתובבים סביבנו, קיבלנו תה שהוא בעצם מים חמים משכנינו הנחמדים ואחרי התעוררות והתאפסות התחלנו ללכת. איה חברה של גל ודן מהצפון מחכה לנו בבנגקוק אז צריך להזדרז ולא למרוח את הזמן. אחרי עצירת קפה ואוכל מצאנו את דרכנו לבנגקוק. ועכשיו אנחנו כאן נחים לקראת ארוחת שישי בבית חב״ד וערב קאטן אחרון לפני שנפרדים! שבת שלום!Read more