תאילנד - הסוף

ימים אחרונים בבנגקוק - סיכום ארוך על תאילנד והרבה מסקנות להמשך הדרך
הימים האחרונים שלנו בבנגקוק עם איילת ועילי היו נחמדים ורגועים.
יום אחד נסענו לקוקרט, עלמה המדריכה הובילה אותנו לאי הקטן ועשינו שם סיבוב קולינרי, משם הלכנו לשוק צ׳טוצ׳אק העצום והאין סופי, עשינו הליכה לתחנת אוטובוס ובדרך יצא לי לדבר ולהכיר את איילת קצת יותר לעומק….
ביום השני ירדנו ללובי והופתענו לראות שיורד גשם זלעפות בחוץ שמשולב בלחות וחום, ממש האוירה הטרופית של מדינות המזרח הידועה לשמצה.
ישבנו קצת בלובי שירגע, הלכנו לשבת בבית קפה, מאפה, וסתם הסתובבויות. כמובן עצירה בבית חב״ד כי הרבה זמן לא היינו, עלמה ואני היינו צריכות להדפיס מסמכים לטיסה והלמפו לוקחים 10 באט למסמך אז מזל שיש לנו את אלוהים שבזכותו קיים הבית חב״ד ואפשר להדפיס בחינם ולחסוך כמה באטות. בבית חב״ד גם נפל לי האסימון שפגשתי את יניב המטורלל מההקלטות בווצאפ! מהיום הראשון אני מחפשת אותו פה בתאילנד וזה ממש סגירת מעגל שביום האחרון שלי פה סוף סוף ראיתי אותו!!! שלחנו למני את המסמכים ויצאנו לארוחת צהרים טובה, כמה משחקי קאבו אחרונים לפרידה, וחזרנו לחדר לקיפולים אחרונים ופרידה מאיילת ועילי.
אחרי הפרידה המרגשת נשארנו עלמה ואני לבד בחדר. היינו עם כל כך הרבה אנשים בשבועיים האחרונים, כל כך הרבה היכרויות ראשונות, וכל כל הרבה פרידות, מרגש ועצוב והכל ביחד. באמת לא חשבתי שארגיש כל כל טוב ובנוח עם אנשים שלא הכרתי לפני (אוהבת אתכם יו גייזזזז) והיו לי שבועיים מדהימים וכיפים.
עלמה ואני היינו ממש על הבאטים האחרונים שלנו בימים האלו וחישבנו כל שקלה כדי לא להישאר עם כסף ביום הטיסה. איילת השאירה לנו 500 באט והבנו שבעצם אין לנו צורך אמיתי בהם אז התחלנו להריץ מלא אופציות מה אפשר לעשות עם הכסף הזה. ארוחת שחיטות, מסאז, לנסוע לשוק ולנטיין שהבחור התאילנדי סיפר לנו עליו היום… ממש קשה להחליט! 500 באט יכולים לקנות לנו פה הרבה דברים זה מטורף כמה אפשר להשיג בכל כך מעט כסף. בסוף הוחלט ללכת לבית חב״ד לוודא שהמסמכים בידינו ורק כאשר נדע בוודאות שאנחנו לא צריכות להסתמך על הכסף להדפסות בלמפו נלך לעשות מסז טוב של חצי שעה על פי התקציב. וכך היה. חיכינו ארוכות בבית חב״ד, מני היה עסוק במלא שיחות טלפון, כל שיחה בשפה אחרת, פעם אנגלית, פעם צרפתית, ופעם תאילנדית שוטפת. לא התייאשנו כי ידענו שאם נוותר על ההמתנה נצטרך לוותר על המסז. השגנו את מבוקשנו והיינו מרוצות מאוד. המסז היה בול והלכנו לדוכני אוכל לארוחה אחרונה של פרייד רייס פאד טאי ובננה לוטי. חזרנו לחדר ללילה אחרון, היה לי ממש קשה להירדם, היו לי מלא מחשבות, אני על קצת מאוד שעות שינה אבל ההתרגשות בשיא אז לא מרגישה את העייפות

היום אני יוצאת לדרך חדשה!
אני הולכת לעלות על טיסה עם עלמה ולהגיע לקמבודיה. אני מניחה שמהשדה נקח מונית ביחד ונרד כל אחת בהוסטל שלה ומשם באמת שאין לי מושג מה הולך לקרות. עומר סוף ומור יורדות כבר היום בלילה לאיים ואני רציתי להגיע ולעשות שבוע בצפון עד ששל מגיעה מהארץ, כדי לעשות איתה את החלק של האיים כמו שהיא רצתה. אין לי תכניות, אני לא יודעת מה אני אבחר לעשות ואיך אני אתמודד עם הדברים. אני באמת לא יודעת לדמיין את הצעד הבא שלי וזה מוזר לי שאני כל כל בחוסר וודאות כלפי עצמי אני לא רגילה לתחושה הזאת. הרי אני נטו לזכות עצמי אני לא מחוייבת לאף אחד וכל החלטה שאני אקח היא אך ורק לעצמי. אז איך זה שעדין הכל כל כך לא ברור ויש בי כל כך הרבה חוסר וודאות?
אולי זה בגלל שאני מגיעה למדינה חדשה ואני לא מכירה את חוקי המשחק, כשאגיע ואבין איך הדברים עובדים יהיה לי יותר קל לקבל החלטות. אולי זה דווקא יבלבל וילחיץ אותי יותר, ואם הייתה לי תכנית מסודרת המעבר שלי היה יותר חלק. אולי בכל זאת עם כמה שאני אומרת שהלבד מאתגר אותי ושאני רוצה אותי זה עדין מרתיע אותי וגורם לי לחוסר נוחות וחוסר בטחון מאוד גדול….
אני מאוד מצפה וגם חוששת לקראת המעבר לקמבודיה, גם ממה שאומרים על המדינה, נשמע שהיא ממש מעניינת ויפה. אבל גם צריך להיזהר ובעיקר אני לא יודעת איך יהיה לי שם חברתית ואיך אני אתמודד עם הכל. אתמול הזמנתי הוסטל ללילה הראשון בקמבודיה והייתי צריכה להבין את המחירים אז כדי להבין האם זה הוסטל במחיר טוב המרתי לבאט הכסף התאילנדי ולא לשקל כי אני כל כך רגילה לחשב בבאט הכל.
אמרתי שאני רוצה לאתגר את עצמי בטיול, ורציתי גם הזדמנות להתמודד עם החוויה של לטייל לבד וקיבלתי אותה! אני עדין עומדת מאחורי זה ומאוד מחכה לראות איך יהיה לי בקמבודיה ואיך אני אסתדר. באמת לא יודעת לצפות את הצעדים הבאים שלי כרגע ואני חושבת שברגע שזה יהיה מאחוריי זה יגרום לי ללמוד על עצמי דברים חדשים ולהכיר את עצמי יותר.
הטיול זה בעצם גם שגרת החיים שלי עכשיו, ואני מרגישה שהשגרה הזאת, מה שהטיול הזה דורש ממני, הופכת אותי ליותר ויותר בוגרת, עצמאית, ואני לאט לאט אוספת לעצמי עוד מסקנות מהטיול שאני בטוחה שילוו אותי להמשך החיים. אני סומכת על עצמי שלא משנה מה יקרה אני אדע להתמודד ולהינות מהסיטואציה, לראות את הדברים בעין חיובית ואופטימית.
בכלל לא רציתי להגיע לתאילנד, זה לא היה יעד שכיוונתי אליו, ובאמת בהתחלה האינטואיציה שלי לא טעתה, תאילנד הייתה נחמדה אבל הרגשתי שהיא לא נותנת לי את החוויה התרמילאית המלאה שדימיינתי לעצמי בטיול הגדול שלי כמו שחלמתי עליו. עם הזמן הדעה שלי השתנתה, גם קצת המדינה והאנשים בה שינו קצת את הרושם שהיה לי, ובעיקר החוויות האישיות שאני חוותי בחודשים האלה גרמו לי להבין מה זה אומר הטיול הגדול בכלל, למדתי איך מטיילים, והחודשים האלה היו מטורפים, לא צפויים, ובכלל קשה לי להעביר במילים את החוויה.
אני יודעת שהכל בשליטתי ויש לי את היכולת לבחור, ואני גאה בעצמי ומאמינה בעצמי ובגלל זה אני יודעת שאני אצליח. אמן.

לכל מי שקרא עד פה כל הכבוד לכם
קפונ קה לכולם!
נתראה בקמבודיההההההRead more