מקדשי אנגקור

אחרי קצת יותר מדי סנוזים בשעון המעורר קמנו ויצאנו עלמה דן ואני מהוונדרז ליום במקדשי אנגקור. האנגקור זה מתחם ענק של מלא מקדשים יפים שעושים הרבה עבודה כדי לשמר אותם ויש האומרים כי אם היה פלא עולם שמיני זה היה נבחר. לכן אין מנוס היינו חייבים לצאת ולבדוק במה מדובר. ההשכמה הייתה מוקדמת מאוד כדי שנגיע לראות משם את הזריחה, עצרנו בדרך לקנות כרטיס שעולה 37 דולר, ואז לביקורת כרטיסים, ואז לעוד ביקורת כרטיסים, ואחרי כל הדרך המסורבלת מדי הזאת הגענו בול בזמן לתחילת הזריחה. ישבנו ונהננו מהמופע, הרגשנו מובכים לקחת חלק בתוריזם ולצלם כל דקה אבל גם אי אפשר שלא, ובסוף גם הסכמנו למדריך שלנו לצלם אותנו ברקע המקדשים המהממים כי הוא ממש התעקש. התחלנו את הסיור, הסתובבנו במקדש הגדול והמרכזי, הוא היה ממש יפה ומרשים והמדריך הנחמד הסביר לנו הרבה דברים שחלקם היו מעניינים וחלקם פחות. היה לו ממש חשוב לציין כל הזמן מלא מספרים - בדיוק באיזה שנה, מה המרחק והגודל המדויק של כל דבר, באיזה אורך הבריכה, ומאיפה הביאו את האבנים שמהם בנו את המקדשים, ובדיוק כמה קמ מרחק זה מכאן. תודה על הרבה נתונים שאני לא אזכור ולא שינו לי הרבה בחיים.
לא הצלחנו להתעורר ולאורך הסיור עשינו בנינו תורנות התעפצויות, כל פעם מישהו אחר היה תורן בלהקשיב למדריך, זה דרש הרבה אנרגיה להקשיב לו מאחר והוא דיבר ממש הרבה, ולמרות שאוצר המילים שלו באנגלית היה בהחלט מרשים הוא פשוט לא הצליח להגיד את הסיומת של המילים ואת זה היינו צריכים להשלים לבד ולהבין איזה מילה הוא ניסה להגיד. זה היה ממש כמה משחק ניחושים - השלם את המילה.
עברנו לעוד מקדש שהיה המקדש של הגורו של הנסיכה, והדבר הכי מרגש שהיה שם זה קמבודי שטיפס על העץ עם מצ׳טה כחלק מעבודת גננות ואכן הראה שם יכולות טיפוס מרשימות.
משם המשכנו למקדש יפה שבו יש מלא עצים ענקיים שמשתלבים בתוך הסלע וזה היה ממש יפה.
עצרנו את הסיור לארוחת צהרים, למדריך יש 50% הנחה באחת המסעדות ולמרות שאמרנו לו שזה מעבר לתקציב שלנו ואנחנו לא רוצים לאכול שם הוא מן הסתם התעקש בתירוץ שפעם היו חבורת אנגלים שגם רצו מסעדה אחרת כי היא יקרה ואז הוא לקח אותם למשהו מקומי וזול והם חטפו קלקול קיבה. בסוף אחרי קצת אי נעימות הוחלט שהמדריך יאכל להנאתו במסעדה ואנחנו ננשנש קרקרים עם חמאת בוטנים וריבה שהבאנו בתיקים מבעוד מועד כי היינו חכמים וידענו להקדים תרופה למכה.
משם המשכנו ל2 המקדשים האחרונים שהיו גדולים וממש מרשימים, על הסלעים היו חריטות מהממות שמספרות על ההיסטוריה ועל העמים שחיו סביב קמבודיה וזה היה ממש טוב שהמדריך הסביר לנו כל מיני דברים כאלה אחרת כנראה היינו מתקשים להבין ומאבדים עניין הרבה יותר מהר וגם ההבנה שלנו של מה שאנחנו רואים הייתה הרבה יותר שטחית.
משם הלכנו למקדש האחרון שדרש מאיתנו טיפוס לא פשוט במדרגות אבל לגמרי שווה את המאמץ. בירידה ראינו כמה קוף חמוד שאוכל בננה ואני שכמובן רציתי לצלם אותו קצת התקרבתי יותר מדי וסיכנתי את חיי (שהרי אני בכלל ממש פוחדת מחיות ואין לי מושג איך מראש העזתי להתקרב) אבל יצאנו משם כולנו בשלום מהאירוע.
בדרך חזרה המדריך פשוט דיבר ברצף איזה 20 דקות שהרגישו כמו נצח על הקמרוז ועל ההיסטוריה של המשפחה שלו ומה שהיה פה בקמבודיה בתקופת הרצח עם ושם דן ואני כבר ממש בבוטות פשוט לא הקשבנו ונתנו לו לדבר לעצמו עד שהגענו לרגע המיוחל שבו הגענו לוונדרז ונפרדנו לשלום. משם ישירות לחדר למקלחת זריזה ושנצ טוב.
כשקמנו יצאנו שוהם עלמה ואני לקפה בנהר בשקיעה, דן הצטרף עם הששבש ואחרי שהרצנו כמה משחקים ותוך כדי הם ניסו לתכנן כמה תכנונים להמשך הוחלט ששוהם ודן ילכו לחפש איזה סוכנות נסיעות ולבדוק לגבי כרטיסי אוטובוס. פתאום גילינו שיש למחר אוטובוס לילה לקמפוט שמתאים לנו בול להספיק לראות גם את המופע של הקרקס שיש פה מחר בעיר וגם להגיע בזמן לאוטבוס אז אני באופן ספונטני ואימפולסיבי לחלוטין החלטתי שאני גם נוסעת איתם, ומשם אחזור לפנום פן לפגוש את של.
הלכנו לסוכנות סגרנו כרטיסים למופע ואחרי זה גם לאוטבוס לארבעתנו ומשם הלכנו לממש את הדודא של החברה ולאכול המבוגר מושחט וטוב.
היה באמת הצלחה מסחררת ופשוט הייתי מרוצה שהכוכבים ממשיכים להסתדר לי וכל הדברים פשוט מחייכים אלי פה בקמבודיה. חזרנו לוונדרז לבירות וקאבו ולאט לאט כל הישראלים הגיעו ופתחנו ישיבה של השמחות שהייתה קצת יותר מדי דרום אמריקה לי אז שקעתי קצת לטלפון לשיחות עם שלקי והבנות של הקומונה שאני מתגעגעת אליהן מאוד מאוד, ומשם לישון.
מחר יש לנו יום עם לו״ז שמתוכנן למופת מתחילתו ועד סופו דבר שלא קרה לי כבר תקופה ארוכה פה בטיול וזה בהחלט מרגשRead more