No money No honey No chicken curry

קמנו בבוקר כמו ילדים טובים וחרוצים, ארזנו את כל רכושנו, עשינו צ’ק אווט מהוונדרז יקירנו, אכלנו ארוחת בוקר ודן אפילו שתה שייק ורוד ולקחנו תוק תוק לאתר טיפוס שיש פה בעיר.
כשהגענו 2 מדריכים קיבלו אותנו בברכה, הם הציעו לנו לבחור בין 2 מסלולים לעשות היום, אחד שעד עכשיו לא הבנתי מהו אבל זה לא היה טיפוס, והשני היה סיור במערה שכלל ויה פרטה וחשבנו שגם יהיה שם חלק של טיפוס, אז כמובן שבחרנו באופציה השנייה ושמחנו שנוכל גם לטפס וגם לראות את המערה שאמורה להיות מאוד יפה. הלכנו למדוד נעלים, כבר נראה לנו קצת חשוד שהנעלים שקיבלנו לא היו נעלי טיפוס אבל זרמנו עם זה, עלינו על רתמות ויצאנו לדרך. המערה הייתה מאוד יפה, חלקה גם חשוכה אז השתמשנו בפנסי ראש שקיבלנו עם הקסדות, היו חלקים של סולמות ומעברים צרים ובהחלט מערה יפה ומרשימה. העלייה במערה הובילה אותנו למן גבעה מורמת שמשקיפה על ואדי קטן והנוף משם היה ממש יפה. ישבנו לקולה קרה עם קרח ודיברנו קצת עם המדריכים, בכללי הם היו מאוד נחמדים ומצחיקים ולא הפסיקו לספר לנו בדיחות קרש. כל בדיחה לפחות פעמיים. אחרי ההפסקת קולה המשכנו במסלול לחלק השני שדרש מאיתנו להשתמש קצת ברתמות. לא אגיד שזה היה מאתגר, אבל ההליכה בהחלט הייתה נחמדה ובעיקר צחקנו מעצמנו ומהסיטואציה והיה לנו כיף בלי קשר למה שאנחנו עושים ומה קורה סביבנו סתם כי כל דבר הצחיק אותנו והייתה אווירה ממש טובה. סיימנו את המסלול שערך שעה וחצי בלבד ונגמר מוקדם מהמצופה. החזרנו את הציוד ושילמנו את כל הסכום הנדרש, אבל הרגשנו שמה שקיבלנו לא תאם את הציפיות שלנו ומה שהבטיחו לנו בכלל, אז החלטנו לפנות בנימוס דרך הפייסבוק לדויד הבחור שמנהל את המקום ולדבר איתו על כך. אחרי כמה התכתבויות הוא הציע שמחר נחזור לשעתיים של rock climbing ללא תשלום נוסף, אז שמחנו מההצעה וקבענו שניפגש שוב מחר בבוקר. משם חזרנו לוונדרז, פגשנו את שוהם שהספיקה כבר לעשות יוגה היום בבוקר, הלכנו לאכול ארוחת בוקר והעברנו את כל הציוד שלנו לקארמה - ההוסטל החדש שלנו ליומיים הקרובים.
כשהגענו עלמה חטפה שם התקף צחוק פסיכוטי ולא ברור, אז נתנו לה להתפרק בלי לשאול יותר מדי שאלות, וכשהאירוע הזה הסתיים השכרנו אופנועים ויצאנו לדרך. דן ושוהם הנהגים, עלמה ואני די-ג’יי כל אחת עם רמקול שמות מוזיקה בקולי קולות ומנווטות את דרכנו לחוות הפלפלים. הדרך הייתה ממש יפה ופתאום באמצע הנסיעה התחיל לרדת גשם. ממש אין לזה צורה. עצרנו בצד חיכינו שהגשם יירגע והמשכנו בדרכנו. עברנו ליד האגם הנעלם שהיה ממש יפה וממש לא נעלם, והגענו לשדות הפלפלים. כשנכנסנו עוד היה טפטוף קל אז התיישבנו במסעדה של המקום וחיכינו לסיור שאמור לצאת עוד 20 דקות. בפועל זה לקח איזה 40 דקות ובזמן הזה מזג האויר הספיק להשתנות לחלוטין ונהיה חם בטירוף. הסיור היה ממש נחמד, לפי העיצוב והטיפוח ניתן לראות בקלות שבעלי המקום הם מערביים. המקום הזה בעצם הוקם מתרומות של איזה אנגלי ובלגי והיום מייצא פלפלים מסוגים שונים לכ60 מדינות בעולם, וגם על הדרך דואג לחינוך והשכלה של ילדי הכפר שגרים באיזור. המדריכה הסבירה על תהליך הייצור של הפלפלים ועל ההבדלים בניהם ובאמת היה קצר וקולע. החלטנו להתחיל להתגלגל משם חזרה לכיוון העיר ובדרך לעצור באיזה נקודה לשבת ליד האגם, ואכן כך היה. ישבנו שם איזה כמה שעות טובות במטרה לראות משם את השקיעה ואז ברגע כמעט אחרון כשהבנו שהשקיעה בכלל לא תהיה פוטוגנית מהנקודה שאנחנו יושבים בה החלטנו באופן ספונטני לנסוע לראות את השקיעה משדות המלח. נסענו והגענו בול בזמן וכל כך שמחנו שנסענו לשם כי השדות מלח האלה מדהימים ובשקיעה זה בכלל מהמם ומיוחד ממש. ראינו את המקומיים שם עובדים בשדות, ניסיתי לעזור אבל זה באמת בלתי אפשרי לסחוב את המשקלים האלה וזה מטורף שהם אשכרה חיים ככה ועובדים בשדות האלה כל יום. המקומיים היו ממש באוירה טובה ככה כמו סוף משמרת עשו צחוקים בניהם ואנחנו דפקנו בוק תמונות כמו תיירים טובים באווירת מדבר המלח של דרום אמריקה.
משם המשכנו למסעדה איטלקית פר אקסלנס ששוהם עשתה לנו עליה הרבה בילדאפ. ידענו שהיא אמורה להיות קצת יקרה אבל ממש טובה, ואכן המסעדה עמדה בציפיות הגבוהות כי המנות היו פשוט וואו קה!
המלצר היה באמת איטלקי ודיבר איתנו איטלקית ככה שממש נכנסנו לאוירה ולמרות שלקח למנות הרבה זמן להגיע, ודן אפילו הספיק ללמד אותנו שם משחק קלפים חדש, כל מנה שיצאה הייתה פשוט נדירה ושווה כל רגע.
שבעים ומרוצים (מאוד!) חזרנו לנו להוסטל וישר עלינו לשבת בגג. אחרי שיחה עם שלקי עלמה ואני הזמנו כרטיסים לנפאל ואני ממש כבר לא יכולה לחכות לטיסה ולפגוש אותה שם!!Read more