M’Pai Bay and back to PP

אז כמו שנאמר עלמה ואני החלטנו לעבור ל2 לילות לקליף במפאי ביי. לא היה לנו מושג לאן אנחנו באות רק ידענו שיש שם את ההוסטל הפוטוגני על צלע ההר, היינו נרגשות לקראת המעבר לגלות לאן נגיע וידענו שנסתדר.
קמנו בוונדרז עשינו צ’ק אווט וזרקנו את התיקים בקבלה, העברנו כמה שעות טובות עם גיא ושקד הישראלים בארוחת בוקר ומשחקי קלפים (כי שאר הישראלים צוללים), ישבנו עוד קצת בערסלים, נפרדנו מהוונדרז בארוחת פרייד רייס וטילון גלידה אחרון לפני שעוזבים למקום שרמת הסליוויזציה בו אינו נודע. עלינו על הסירה הקטנה של הוונדרז שהייתה קטנה מלכיל איזה 13 אנשים עם 13 תיקים אבל צלחנו את זה וירדנו במזח. שם המתנו לעלות על סירת האספקה שכבר עגנה בחוף, כל הוסטל שולח עובד שיבוא עם סירה/אופנוע/עגלה/כל דבר אחר וייקח את הסחורה שהזמינו מהסירה. לא ברור מי עושה סדר בבלאגן ואיך זה קורה , בכל מקרה היה מעניין ונחמד לראות את ההתנהלות הזאת שקורת פה באי כל יום ואפילו כמה פעמים ביום, ולהבין שככה האוכל הגיע לצלחת שלי לאורך כל השבוע האחרון.
נסענו בסירה בול בגולדן האוור וזה היה מהמם, אחרי עוד כמה עצירות לפריקת סחורה הגענו למפאי ביי. ירדנו והופתענו לגלות שזה ממש כפר מקומי שיש בו הרבה דברים וזה היה נהדר. עלינו במעלה הרחוב, עלייה שהתגלתה כלא כזאת נוראית כמו שחשבנו והגענו ליעד הנכסף - הקליף. הגענו בדיוק לסוף השקיעה זרקנו את התיקים ורק אחרי שהורדנו פאניקה ונהננו מהנוף ניגשנו לקבלה לצ׳ק אין. משם הלכנו להתקלח (מסתבר שעלמה התקלחה גם עם לטאה גדולה ביחד איתה). קצת טלפונים וארוחת שישי מצומצמת רק עלמה ואני, והלכנו לישון. לפחות ניסינו לישון אבל זה היה מאתגר בגלל כל העקיצות, והכלבים, והלטאות גאקו, וכל חיות הג’ונגל שסביבנו…
למחרת קמנו בבוקר אכלנו ארוחת בוקר בקליף, כבר הרבה זמן שחמדתי סנדוויץ טונה וקיבלתי מנה כל כך קטנה שרק פתחה לי את הרעב ואת הדודא עוד יותר. ישבנו בפינות החן של הקליף כמה שעות טובות וירדנו גם לסלעים ונכנסנו למים עד שהרעב הכניע וירדנו למטה לכפר לחפש מקום לארוחת צהרים.
הגענו לחוף והתמקמנו שם לכמה שעות על הכיסאות. הארוחה והשייק היו ממש כבדים, וגם לא כל כך ישנו בלילה, ככה שקרסנו לאיזה כמה שעות ולא הצלחנו לתפקד. נרדמנו על הכורסאות, התעוררנו מהחום, טבלנו במים, קצת ראינו את ילדי הכפר והכלבים משחקים במזח לידינו, ושוב נרדמנו על הכיסאות וחוזר חלילה. מעבר לזה באמת לא הייתי מסוגלת לעשות כלום. אחרי שהשייק קצת ירד החלטנו לעלות לקליף לראות משם את השקיעה. הגענו וצפינו ביופי שמולנו, וגם התקשרתי למשפחה כי היה מפגש משפחתי אצלנו בבית ויצא לי לדבר עם הרבה דודים ומשפחה שלא ראיתי הרבה זמן, ואז הלכנו להתקלח ולאכול ארוחת ערב. בהחלט סימנו את החוויה כמוצלחת ביותר! גם ההוסטל היה מהמם כמו שחשבנו ואפילו מעבר לכך! וגם הכפר המקומי שהיינו בו ובכלל לא ידענו שזה המקום אליו אנחנו נוסעות וזה היה פשוט יומיים של כיף לסיים בהם את קמבודיה. נסכם בקלישאות:
אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים!
ואין ספק שלא עשיתי מספיק טוב לעולם הזה כדי להגיע ליומיים בכזה גן עדן.
בבוקר השכמנו קום, אחרי עוד לילה בלי הרבה יותר מדי שינה, לעוד יום של מעברים. המטרה הייתה לעלות על הסירת אספקה של 7 בבוקר שתיקח אותנו למזח הראשי באי (קרוב לוונדרז) ומשם את המעבורת לסיהנוקוויל שקנינו אליה כרטיסים מבעוד מועד.
אחרי המתנה של שעה התגלה שהסירת אספקה לא תגיע היום אז לקחנו סירה פרטית קטנה שהעלתה לעלמה ולי את סף החרדה פן התיקים יפלו למים או שיקרה אסון אחר אבל בסוף הגענו בשלום למזח הראשי. חיכינו שעה נוספת ובזמן בזה נשנשנו קרקרים ונרדמתי כמובן ואחרי כמה זמן המעבורת הגיעה. קמנו מוקדם בלי סיבה באמת כי הסירת אספקה לא הגיעה, היינו כבר כמה שעות בשמש הקופחת והייתי כבר קצת עצבנית וחסרת סבלנות, ואפילו מי היה מאמין התגעגעתי לסדר של התאילנדים, אבל בסוף עלינו עליה וגם שם נרדמתי, הפעם גם עלמה נרדמה איתי, והגענו לסיהנוקוויל. לא הזמנו כרטיסים מראש למיניואן אבל אין דבר דיי מהר מצאנו סוכנות וקנינו כרטיסים. לקחו אותנו בתוק תוק לתחנה, אכלנו פרייד רייס מנת הדגל להרגיע את הרעב לפני הנסיעה ויצאנו לדרך במיניואן vip שלנו. איך הvip בא לידי ביטוי אתם שואלים? לכל אחד יש כיסא משלו! זה כבר מבורך!
הגענו בערב אחרי 12 שעות לפנום פן לגסט האוס שסגרנו מראש והופתענו לגלות שקיבלנו חדר פרטי עם 3 מיטות זוגיות! מטורף! ג׳ורדי בדיוק גם הגיע לעיר ומחר הטיסה שלו אז הזמנו אותו לישון אצלנו בחדר בתמורה לקינדר בואנו שלו, וביחד יצאנו לקרוע את העיר. מצאתי את הדוכן רחוב שאורי ואני אכלנו בו פעם שעברה ונהננו ממרק טעים במחיר זול כמו שמצופה, אכלנו גלידה והלכנו להתנחל קצת בגג של הוונדרז ולשחק קלפים.Read more