Kathmandu->Syange->Tal

קמנו בבוקר והתייצבנו בשעה 6:30 במשרד של הסוכנות. פגשנו שם את כל שאר הישראלים שגם יוצאים היום לטרק ועשו לנו שם תדריך קצר, קיבלנו את הפרמיטים, פגשנו את דינס הפורטר גייד שלנו ויצאנו לדרך. עלינו על ואן, דן האבא האחראי ישב מקדימה ליד הנהג ודינס, וכל הילדים מאחורה. הנסיעה הייתה ארוכה, מתישה, עקלקלה, ומטלטלת, ולמרות כל זאת הצלחתי לישון בנסיעה באופן דיי מפתיע! היו כמה עצירות בדרך ובסוף הגענו לאיזה כפר שממנו הדרך היא דרך ג’יפים בלבד. נפלטנו מואן הזוועות, אכלנו ארוחת צהרים במסעדה ועלינו על הג’יפ שדינס סידר לנו. גם הנסיעה בג’יפ המשיכה עם לא מעט טלטלות ולפתע נעצרנו אחרי שורת ג’יפים. יצאנו לבדוק על מה מדובר וגילינו שכל הכביש נחסם בגלל שסלעים גדולים הדרדרו לכביש, וכשבאו לפנות את הסלעים עם איזה דחפור הוא נתקע שם ולא מצליחים להתניע אותו שוב. ביג בלאגן. חיכינו חיכינו והאמת שהבעיה נפתרה יחסית מהר, הגיע עוד רכב דחפור שכזה והוא פשוט בין רגע סלל מסביב דרך חדשה שאפשר לנסוע בה ולעקוף את הדחפור התקוע. המשכנו בנסיעה והגענו לבסוף לגסט האוס החמודי שלנו. ישר אוירת טרק, כל מה שבא זה מקלחת חמה ומרק מנחם למרות שלא עשינו כלום היום ועדין אין כל כך על מה להתנחם. עלינו קצת ברגל כדי להזיז את השירים ולראות מפל. חזרנו לארוחת ערב דל באט (שדן ורועי אכלו עם הידיים כמו מקומיים טובים) מקלחות ולישון! מחר יום ראשון של הטרק צריך לישון הרבה ולקום עם אנרגיות!
קמנו בבוקר שתינו קפה/מסאלה קצת חריף שפתח להגו את הצ׳אקרות ויצאנו לדרך רק ב4 דקות איחור מהזמנים של דינס. על הבוקר נקבעו 2 חוקים חשובים שיהיו לנו לאורים ולתומים לאורך הטרק:
1. אם מישהו שם ציק על הגב כולם חייבים לשים גם תיק על הגב ולהמשיך ללכת
2. אם מישהו שם את הכובע חיות כולם חייבים גם לשים.
תחילת היום היה נחמד, כל הזמן במגמת עלייה, לפעמים יותר תלול לפעמים פחות. מדדנו דופק במנוחה ובמאמץ כמו ילדים אחראיים ורשמנו שנזכור להמשך כשנעלה לגובה אם הדופק משתנה. לאורך הדרך עברנו בכפרים מקומיים חמודים, עצירה ראשונה באיזה מכולת חמודה בצד הדרך, הוצאנו את הכיכר לחם ונשנשנו אותו עם חמאת בוטנים וטחינה. המשכנו ועשינו עצירה קטנה נוספת בבית ספר מקומי, הפרענו באמצע שיעור אנגלית וג׳ורדי תרגל איתם קצת. משם מגמת העלייה נהייתה רצינית וטיפסנו איזה תקופה עד שהגענו לכפר שבו עצרנו לארוחת צהרים. העצירה הייתה ארוכה מאוד מאחר ולוקח להם הרבה הרבה זמן להכין את האוכל. בסיום העצירה המשכנו ללכת, דינס אמר שהעליה תהיה אפילו יותר קשה ממוקדם אבל גילינו שלא והאמת שהעליה הייתה סבבה יחסית. לקראת הסוף היו יותר ויותר עצירות קטנות כי כבר היינו עייפים, ואחרי שעתים מהארוחת צהרים הגענו לטאל הכפר שבו נישן היום. אני יודעת שעברו שעתים כי אני א שעון.
ישר כשהגענו שלפתי את הפקל והכנתי לכולנו קפה שחור ובצד עוגיות. תוך כדי הורדת הפאניקה התחיל טפטוף קל אז הכנסנו את התיקים לחדרים והלכנו לחדר אוכל לעשות כולנו מתיחות עם קצת מוזיקה כיפית ברקע. הזמנו אוכל על מנת שעוד 3 שעות הוא יספיק להיות מוכן, משם בדירוג פרשנו להתקלח והתכנסנו בחדר אוכל למשחקי קלפים כמובן. אחרי תקופה הגיע הדאל באט שהזמנו. אני הצלחתי לעצור את עצמי ולמרות שיש ריפיל חופשי אכלתי כמה שצריך בלי להתפוצץ יותר מדי, גאה בעצמי מאוד. של ממש רצתה ללכת לחפש איזה מכולת בכפר ולקנות גלידה וכיכר לחם למחר. הכל בכפר נראה נטוש והרוס ושבור וממש רואים שעברה עליו הקורונה, אז כולנו לא האמנו שיהיה פה גלידות או משהו כזה…
דן הסכים להצטרף לשל לסיבוב ולמרבה ההפתעה חזרו עם 7 גלידות, אבל בלי לחם. אכלנו להנאתנו את הגלידות שהיו לא כל כך טעימות אבל אין דבר גלידה זה גלידה, ומשם פרשנו לרביצה במצב מאוזן בחדר.Read more