Lama -> Thulo Syabru

יום שהיה אמור להיות קצר וקליל יחסית והפך להיות אחד הימים הקשים בטרק עד כה. ככה זה קרה:
קמנו בבוקר בכוחות מחודשים אחרי הירידה השוחקת מאתמול. הגוף מאופס לגמרי, השרירים לא תפוסים ולא כואבות הרגלים, איזה כיף להרגיש סוף סוף בת 23 ולא תקועה בגוף של אישה בת 100.
התארגנו באיזי, שתינו קפה באיזי, פטפטנו קצת עם ישראלים שעברו בהוסטל ועצרו למנוחה, הכל ממש ממש באיזי כדי להגיע לכפר הבא בשעה נורמלית לפי שעון ישראל כדי שנוכל שם להתקשר קצת הביתה ולדבר עם הקרובים אחרי 4 ימים ללא קליטה. אה וגם צריך להגיש ויזה להודו כי יש לנו שם קונקשיין.
מתחילות לרדת ובקלילות מגיעות לכפר, למרות שממש התאמצנו למרוח את הזמן הקדמנו את הלוז והגענו קצת לפני 10. התקשרנו הביתה, היה נחמד קצת להתעדכן ולשמוע מה קורה, ואז מתחילות במלאכת הגשת הויזה להודו. מי ידע שזה כל כך מסובך?? האתר נתקע וזרק אותנו החוצה איזה 5 פעמים לפחות. תוך כדי ההתעסקות הזאת דן והגו וגם תמר ורותם חברינו מהאנפורנה הגיעו אלינו! היה ממש כיף לפגוש אותם אבל היינו כל כך שקועות בויזה שלא הספקנו כמעט לדבר איתם והם ישבו לארוחת צהרים ממש לידינו בערך שעתים. מבאס. הם המשיכו בדרכם, אני כבר הצלחתי להגיש בקשה, לשל זה עדין לא עבד. פתאום הנפאלי מהגסט האוס שאל אותנו לאן אנחנו הולכות ואמר שבכפר שאנחנו מגיעות אליו יש קליטה ואינטרנט אז הכל בסדר אפשר ללכת ולסיים שם את הגשות הויזה. תודה באמת!!
השעה כבר 13:20, ענני גשם ורעמים מאיימים להרטיב אותנו, ואנחנו מתחילות לרוץ את המסלול. ירידה ואז עלייה שקורעת את הרגלים, היינו גמורות והמשכנו ללכת, חוששות שבכל רגע הגשם יתחיל. הבחור הנפאלי אמר שההליכה היא 4 שעות. 3 שעות למי שהולך מהר. אחרי שעתים וחצי כבר הגענו לכפר האחרון סחוטות זיעה ומתנשפות. שלחתי הודעה למעין (ממעין ורותם הישראליות שהולכות במקביל אלינו לטרק ועשינו איתן את ליל הסדר) הגענו ישר להוסטל שלהן למקלחת מדהימה וארוחת ערב טובה. הופתענו לגלות שהכפר ממש מלא צליוויזציה, יש קליטה וזה כפר ענק מחובר לכבישים ותחבורה. אם היינו יודעות לא היינו מתעכבות בכפר עם הוויפי ומגיעות לכאן בקצב נורמלי. אין דבר.
פגשנו חבורת ישראלים בממוצע גילאים 60 בערך (המבוגר מבניהם בין 83) בטיול של מיטבי לכת. עושים את הטרק בדיוק כמונו. דיברנו איתם קצת באמת חבורה מרשימה ביותר ובכללי אני מתמלאת השראה לראות פה מטיילים בכאלה גילאים.
של הצליחה להגיש את הויזה שלה! הללויה! אכלנו מרק מנחם לארוחת ערב והלכנו לישון שבעות ומרוצות שהיום הזה נגמר בתקווה שהויזה תאושר!Read more