ביי נפאל!

אז איך מסכמים את נפאל?
קצת דחיתי את הכתיבה של הפינגיון הזה ורק על הטיסה, כשאין אינטרנט ואין הסחות דעת, ניסיתי להכריח את עצמי לשבת ולכתוב איך אני מסכמת את החוויה שלי בחודש וחצי האחרונים.
נתחיל בזה שנהנתי מאוד! והחויה שלי בנפאל חיובית ומלאה בזכרונות טובים!
התחלנו במפגש המרגש עם שלקי שחיכיתי לו מאוד. סוף סוף היא חזרה אלי מהארץ לטייל איתי והייתה לי מן אנחת רווחה ורשת ביטחון, ידעתי שיש לי פה חברה קרובה וטובה שאני מכירה ואני סומכת עליה והיא איתי תמיד. שותפה מלאה שלי לטיול במאה אחוז. אני לא לבד. וגם באמת רצינו לטייל ביחד עוד מכשהכרנו בצבא אז כיף שהחלום הזה ממשיך להתגשם. זה לא שהרגשתי לא בטוחה ושלא טוב לי בזמן שהיא לא הייתה פה חלילה! אבל תמיד היה לי את הספק בלב שאלו שטיילתי איתם לא באו איתי מהארץ, תכניות יכולות להשתנות ויום אחד אולי זה לא יתאים ואולי זה לא יסתדר… יום אחד לקום בבוקר ולהרגיש לבד בסוף העולם. בסוף החששות לא התממשו ותמיד הייתה לי סביבה אוהבת להיות בה ואפילו נוצרו לי מלא הזדמנויות להכיר ולפגוש ולצאת מאיזור הנוחות וזה דברים שאני לגמרי זוקפת לזכות.
דבר שני זה כמובן הטרקים. תמיד היה לי ברור שאני אעשה טרקים בטיול הגדול שלי! בטח כאלה מטורפים ומדהימים שיצא לי לעשות פה! כאלה מיוחדים שאולי בשלב אחר בחיים שלי לא אוכל לעשות, ולכן זה כל כך מיוחד. ובאמת יצא לנו להוציא מכל טרק את המיטב!
הדבר האחרון אני חושבת שזה המפגש עם המקומיים והחוויה של הטיול במדינה עצמה. באמת נפאל מיוחדת, והאנשים בה מיוחדים, זה בהחלט עולם שלישי, כל כך שונה מהבית. זה גם משהו שאני שמחה לחוות בטיול הגדול שלי ולהתנתק קצת מה מהמערביות שכל כך מובנת לנו מאליה. לעבור ליד נפאלית צעירה ולחשוב באמת איך החיים שלי היו נראים אם הייתי נולדת במקומה? מה היו הרצונות, השאיפות והמחשבות שלי? מה היה חשוב לי בחיים? כל מיני שאלות שליוו אותי הרבה בטח כשיש כל כל הרבה זמן ללכת הטרקים ורק לחשוב.
ברור שהיו לי הרבה ציפיות ליעד הזה. כאילו תאילנד וקמבודיה היו חימום לקראת נפאל, שזה אמור להיות שיא הטיול. וכשמצפים ומדמיינים משהו מסוים זה לרוב יוצא קצת שונה, האם זה לטובה? לא יודעת.

היו גם קשיים מן הסתם. בתוך קבוצה גדולה גם לדעת להגיד מה אני רוצה. מה חשוב לי. הקושי בהתמודדות עם הציפיות שלי מעצמי, הקשיים בהליכה בטרק, בלהיות מרוצה ממה שיש, ולא לחטוף קלקול קיבה כמובן.
קצת מבאס שיש לנו כל כך הרבה כושר טרקים והסתגלות לגבהים והכל יילך לפח עד שנחזור לטארק שוב, אבל אין מה לעשות החופים קוראים לנו :)
מתחילה ליפול ההבנה שכנראה נגעתי בקיר, חצי מהטיול כבר מאחוריי, וזה משהו שהוא קצת קשה וקצת כיף. עדין לא מתגעגעת (סליחה אמוש) אבל בהחלט מרגישה שכבר תקופה ארוכה אני לא נמצאת בארץ. זה מאוד מבלבל ומעלה הרבה מחשבות וחששות להמשך, גם על החזרה לארץ, מתי ואיך עושים את זה, ואיזה עוד חוויות חשוב לי לייצר לעצמי בזמן שעוד נשאר.

זהו תודה לכולם נתראה בפיליפיניםם
תתכוננו לימי בטן גב עם עמודי פינגייון שלמים שבעצם לא קורה בהם כלום
נמסטה !Read more