Satellite
Show on map
  • Day 228

    זה שיר פרידה

    July 27, 2022 in India ⋅ ☁️ 31 °C

    סבא וסבתא היקרים שלי אני מתנצלת שלא הקפדתי לכתוב פנגייונים לאחרונה ובטח נורא דאגתם.. הנה השלמה של כל אירועי השבועים האחרונים במיוחד בשבילכם ❤️

    החגיגה ממשיכה במתנ״ס
    הגיעו גם חוגי בישול, עוד ועוד צורפות, עליות לupper daramkot ושוב סיבוב קניות במקלוד, ויוגה עם שיבה כמובן…
    פגישה עם בני - הודי בעל הוסטל בדרמקוט שאח של נובה פעם התארח אצלו כשטייל כאן אחרי הצבא, הוא אירח אותנו לצ׳אי וארוחת בוקר וגם ניגנו ושרנו שירי חסידים בעברית ביחד, היה ממש מפגש מעניין וכיפי שאחר כך המשיך לנסיעה לסופ״ש של נובה ונעה אצלו בבית בדרמסאלה, ואנחנו נשארנו שלושתינו - של תאיר ואני לסופ״ש רגוע בדרמקוט.
    של שינתה תכניות וקנתה כרטיס חזרה לארץ מוקדם מהצפוי, דבר שקצת ערער את הסדר הקיים וגרם לי גם לכל מיני תחושות ומחשבות בנושא לקראת החזרה שלה הביתה וסיום התקופה שלנו ביחד, וגם לקראת החזרה שלי הביתה שממשמשת ובאה.
    לפני ששל לקחה את הסליפר חזרה לדלהי ישבנו רק שתינו לזמן איכות של סיכום טיול עם השאלות שכתבנו מראש, ממש בול בסגירת מעגל וסיום שהיינו צריכות.

    אז זה שיר פרידה
    לכל הרגעים הטובים והמשמחים
    לכל הרגעים הכואבים והקשים
    לכל הרגעים שבהם צחקנו עד שכואבת הבטן
    ולרגעים שבהם התרגשנו עד שהלב יצא מהחזה
    לכל האנשים שפגשנו בדרך והיו חלק מהמסע של שתינו
    לכל מה שלמדנו אחת מהשניה, אחת על השניה, וגם כל אחת על עצמה
    זה שיר פרידה
    תודה לך שותפה נדירה על תקופה מיוחדת וחברות מופלאה
    וההמשך בפרייבט טקסט זה לא לקריאה

    הימים המשיכו ברוגע, סוף סוף של הלכה אז גילינו שאפשר לשבת בדיוק 4 אנשים בכורסאות במסעדה של המוןלייט, וגם 4 זה מספר מעולה בול למונית.. מצאנו את עצמנו חבורה מוזרה שכל מה שמחבר בנינו זאת בעצם של והיא בכלל לא פה
    הלכנו למפלים עם עדי ואבא שלו (שגם אותם הכרנו בזכות של), שבועיים פה בדרמקוט רבתי, עם מלא ימים טובים למפלים ומזג אויר בהיר אבל שום דבר לא גרם לנו לצאת מכאן עד שאבא של עדי בא ולא השאיר לנו ברירה.. כמובן שהיה יום גשום בלי ראות טובה בכלל, ובכל זאת נהננו מאוד
    ארוחת פרידה של מרקי טנטוק, הבנות ממשיכות למנאלי ואני האחרונה שנשארת פה לעוד שלושה ימים עד הנסיעה לקירגיסטן.
    קיבלתי גם שוב סטפה של כסף מבחור זר (הפעם לפחות היה הסבר לדבר..) והודות למניש הצלחתי גם להחזיר אותה לבעליה.
    הלכנו מניש ואני לבגסו להיפרד ממאיה, ישבנו לאכול איתה צהרים, מאיה ואני מדברות בנינו בעברית ומניש לא מבין, מאיה ומניש מדברים בניהם בהודית ואני לא מבינה… סך הכל משעשע ביותר. חזרנו דרך מקלוד אחרי סיבוב קניות אחרון והבאנו גם מתנת פרידה לרוהיט.
    דלהי עברה בנעימים (הלם שאני אומרת את זה אבל כך היה), הרבה ישראלים, הרבה קניות, ויאללה ממשיכים ליעד הבא

    לסיכום הודו
    אין הרבה מסקנות רק אגיד שהיה נפלא, והלוואי שאדע כל חיי לא לשפוט ולקבל החלטות לפי דעות קדומות. בכלל לא רציתי להגיע להודו בהתחלה, וזה התברר כהחלטה נהדרת
    נמסטה (שוב)
    או יותר נכון - ביי חיים שלי
    Read more