אגם סונג קול

קמנו בבוקר כשארוחת בוקר מחכה לנו ביורט בגאסט האוס
בדיוק בשעה 9 כמו שקבענו חיכה לנו נהג ג׳יפ קירגיזי שלא יודע מילה באנגלית שבא לאסוף אותנו לאגם סונג קול.
התחלנו את הנסיעה בעצירה לקניית בקבוקי מים, ואז עוד עצירה למילוי שמן ברכב, ואז עוד עצירה לדלק, וזהו אנחנו מוכנים לצאת לדרך.
מגובה 1800 התחלנו לטפס לעבר האגם שנמצא בגובה 3,000.
נסיעה בנוף יפיפה, שבשלב מסוים הפך לכביש עפר.
בשלב מסוים באחד מקטעי העלייה הרכב התחמם אז הנהג יצא מהרכב, שלף דלי (שהכינותי מראש), התחיל לשאוב מים מהנחל ולצנן את המנוע.
לאחר סיום עבודות התחזוקה המשכנו במעלה הדרך, עברנו את הפס בגובה 3,747 מטר, ונפרס לפנינו נוף מרהיב של האגם ומסביבו מרבדי דשא וסוסים לצד מקבצי אוהלי יורטים.
ב11:30 הגענו ליורט שלנו, קיבלה את פנינו קיריגזית נחמדה שאפילו דוברת אנגלית.
הנחנו את הציוד ביורט ואבא יצא לצלם תמונות מסביב, מאחורי האוהלים חנו רכבים שמאחד מהם הושמעה מוזיקה קירגיזית וחבורת ילדי הלשכה הקיגיזית עמדו שם ורקדו ליד הרכבים.
אחת מהרוקדות סימנה לאבא להצטרף ובמפתיע אבא נענה להזמנה והצטרף למעגל המחוללים (זה בניגוד לפרוטוקול גבהים שאומר שעליו לשכב ולנוח לצורך התאקלמות).
מרוב הפתעה (ואולי דאגה) הצטרפתי למעגל ורקדנו עם החבורה.
לאחר מחרוזת שירים בלתי נגמרת החלטנו לפרוש בשיא כדי לאפשר לאבא לחזור לפרוטוקול ומשם דגלנו בגישה של מינימום תזוזה.
החלטנו ללכת לשבת באגם אבל הקירגיזית המאחרת רדפה אחרינו וקראה לנו לבוא לאכול. ביורט חדר האוכל חיכה לנו מרק קר עם אטריות ומין ירק משונה ברוטב צ׳ימיצ׳ורי - נראה נורא, נשמע נורא, אבל הטעם נהדר.
לצד זה קיבלנו מומו תפוחי אדמה בצורת פיתה ששוחה בשמן והתה לא הפסיק לזרום לכוסות.
לידינו בארוחה ישב זוג - הגבר קירגיזי בדיוק מסיים לימודי אורטופדיה, ואשתו גרמניה במקור.
התפתחה שיחה בנינו והוא אף הכין לנו קפה.
התחיל לרדת גשם אז חזרנו ליורט שלנו ואבא נפל לשנצ רפואי.
בזמן הזה קראתי ספר, גם קצת נרדמתי וקמתי, הסתובבתי בחוץ לשחק עם ילדי הלשכה והתחברתי עם הבנות של המשפחות שמנהלות את המקום.
קראתי לאבא לקום מהשנצ, כמובן רק אחרי שווידאתי שיש קפה מוכן.
עשינו קצת בייביסיטר לילדי הלשכה והשתעשנו איתם עד שהגשם הבריח את כולם למחסה באוהלים.
קראו לנו לארוחת ערב - מרק בטעם שומר ונקניקיות מעושנות, ותבשיל גולאש.
הגשם שוב ירד, הפעם בחוזקה, ונשאבנו לשיחות ארוכות כמו שרק אנחנו יודעים עד שהלכנו לישון.
למחרת קמים בבוקר ואחרי אחרות בוקר וקצת הסתובבות נפרדנו מהאגם והתחלנו בנסיעה חזרה לקוצ׳קור.
הגענו להוסטל, ישר אבא התקשר לסבתא לשמוע איך עבר הניתוח של סבא, אבל הם עוד היו בהמתנה מחוץ לחדר ניתוח. כשאבא ירד לשירותים קיבלתי את ההודעה, סיפרתי לו מה קרה ומשם התחלנו את מסע שלנו חזרה לארץ.
הלכתי לדבר עם אילגיז ולעדכן אותו שלא נישאר לישון כאן הלילה, הוא הקפיץ אותנו לתחנה המרכזית ומשם ישר לקחנו מרטרושקה חזרה לבישקק.
הגענו עם המונית להוסטל, יצאנו לסיבוב בעיר ואבא הראה לי את המקומות שהוא הספיק לראות ביום שהיה לו פה לפני שהגעתי. שיחזרנו את רגע ההצלחה וקנינו שוב את המגנום מדובר, ומשם חזרנו לחדר למנוחה קלה. 4 בבוקר יוצאים לשדה, טיסה לאיסטנבול ואז לנתב״ג. זהו אנחנו בארץ, מי היה מאמיןRead more