סיכום טיול

היי לכל קוראי הנאמנים
אתם בטח מצפים לפוסט מפציץ לסיכום הטיול אז אשתדל לספק את הסחורה…
בכפר קטן בהודו בשם ״טוש״ התיישבנו של ואני לארוחת בוקר במסעדת הבית הכי טובה בעמק, ולידנו היה עוד שולחן של ישראלים. ניגש אלינו בחור בשם נדב, הוא לא ממש בטיול גדול, אלא בא לכמה שבועות לטייל בהודו ועוד לא החליט אם הוא ממשיך את הטיול שלו או חוזר לארץ ללימודים ואת חווית הטיול בעולם הוא הולך לפצל בקפיצות קטנות ליעדים בחופשות סימסטרים בזמן הלימודים. התחילה שיחה שבה הוא שאל אותנו הרבה שאלות על החוויות שלנו בטיול ומה ההבדל לדעתנו בחוויה של טיול רגיל לחול לבין ״הטיול הגדול של אחרי צבא״ ומשם עלו לא מעט מסקנות.
אני חושבת שמעבר לזה שהכל משתבש לטובה ובאמת יש לי המון למי ועל מה להודות בטיול יש הרבה דברים שלמדתי בטיול ואקח איתי הלאה גם לפעמים הבאות שאטוס לטייל בחול וגם בכללי לחיים.
1. הדבר הראשון שלמדתי - זה איך מטיילים בכלל. כל מה שידעתי על טיולים עד כה היה מהוריי היקרים שלקחו אותנו מגיל אפס לחול וגם סיפרו לנו לא מעט סיפורים על הטיול שלהם בהודו ונפאל. התחלתי את הטיול בתאילנד, זה היה אמור להיות נחיתה רכה של שבועיים ומשם זה הפך לחודשיים..ראיתי את כל המדינות כמין טיול הכנה לקראת נפאל - שזה כמובן שיא הטיול מבחינת תרבות וטרקים, בדיוק כמו שהיה להורים שלי. דיי מהר הבנתי שיש המון דרכים לטייל שהם גם לא רק טרקים, ויש המון מדינות מדהימות ומיוחדות וכמה כל מדינה שונה מהשנייה. המון תרבויות ודברים מעניינים לראות חוץ מנופים יפים שלא יצא לי לחוות במדינות שטיילתי בהן עד עכשיו בעיקר באירופה.
2. הדבר הבא שלמדתי זה -איך להיות מטייל בתוך המדינה ולא תייר שבא לבקר. זה לא דבר פשוט וכמו כל דבר חדש בחיים זה משהו שצריך ללמוד אותו. טיילתי עד עכשיו המון וראיתי המון עולם, אבל זה פעם ראשונה שעשיתי את זה בעצמי וגם פעם ראשונה שחוויתי חוויה תרמילאית, שהיא שונה מחוויה של תייר בחול. דווקא התקציב המוגבל שהוא כאילו גזירת גורל או אילוץ בתוך הטיול הארוך היה מבחינתי הזדמנות להמון דברים. כשהתקציב מוגבל לומדים לטייל בדרך המקומית, לנסוע באוטובוס מקומי ולא לקחת מונית, לומדים למצוא בכל מקום את המסעדה של המקומיים, לדבר ולהכיר, ומגיעים למקומות אותנטיים שהתיירות לא נתנה שם דריסת רגל. זה פתח לי עולם שלם של הזדמנויות וחוויות שאני מאוד שמחה שיצא לי לחוות אותם והייתי רוצה גם לאמץ את זה לפעמים הבאות שאטיל בעולם ולזכור תמיד שכסף אולי קונה זמן ונוחות, אבל הוא לא קונה חוויות.
3. הטיול הגדול מכניס אותך למיינדסט שאין לחץ, ו״יש לנו את כל הזמן שבעולם״. המיינדסט הזה מאפשר לך לראות את הטיול בצורה אחרת. לא מרגישה שנתקעתי הרבה זמן במקומות בגלל שידעתי שיש לי את כל הזמן שבעולם ושזה ״עיכב״ אותי. אבל אני כן מרגישה שהידיעה שיש לי זמן אפשרה לי לא להיות בתחושה של לחץ להספיק דברים ולסמן וי על דברים ולרוץ מאטרקציה לאטרקציה. בסוף בפועל גם אם הייתי יודעת שיש לי זמן מוגבל כנראה הייתי עושה את אותם דברים. אבל התחושה הייתה אחרת.
4. להיות כל כך הרבה זמן עם תיק על הגב ולעבור מהוסטל להוסטל זה מתיש ומעייף וקשה ולפעמים צריך גם לנוח. דווקא הימים האלו שהיינו נחים, עוברים מבית קפה לבית קפה, משחקים ומדברים.. יושבים יום שלם במסעדה ונקלעים לשיחה מעניינת עם מקומי בשולחן ליד או מלצר אולי היו הימים הכי כיפים שלי בטיול. באמת לא צריך הרבה, לא כסף ולא ריגוש. לא מה שמתאים לכולם מתאים גם לי וצריך ללכת בעקבות מה שעושה *לך* טוב.
5. וזה מוביל אותי למסקנה הבאה שלי שיותר קשורה בחיים שאליהם אני רוצה לחזור לארץ. כל התקופה האחרונה השגרה שלי הייתה הטיול. לא הייתה לי שגרה אחרת של מחויבויות, של עבודה, משפחה או שום דבר שאני צריכה או חייבת לעשות. ובשגרה לפעמים נמצאים בעשייה ולפעמים נחים. אי אפשר כל הזמן להיות בטורים גבוהים. וזה לימד אותי גם על הקצב שבו אני רוצה לחיות את החיים שלי בעבודה, בלימודים, וגם בחופשות ובזמן הפנוי שיש לי בין לבין כל העיסוקים. ולא לייצר מצב של זמן שגרה עם מחויבויות (עבודה, לימודים, משימות ומטלות שוחקות), וזמן חופשה (מנוחה ונופש). החיים הם גם וגם וצריך לשלב גם וגם ולא לחיות מסופ״ש לסופ״ש ולחכות מתי תהיה החופשה הבאה שלי.

עדין מתקשה לעכל את כל מה שעברתי בתקופה האחרונה ושאני עכשיו בדרכי חזרה הביתה..בטח לאור הנסיבות שבעקבותיהם אני חוזרת, אבל גם זה חלק מהחיים.
תודה לכל מי שהיה שותף לחוויות שלי בטיול, נתראה בקרוב בארץ❤️Read more