הדרך לקוצ׳קור

קמנו בבוקר בגאסט האוס המפנק שלנו, קיבלנו מגבת והיה מים חמים במקלחת ועוד הרבה פסיליטיז שלא זכיתי להם כבר תקופה ארוכה.
יצאנו לחיפוש אחר מקום לאכול בו ארוחת בוקר ואם נמצא גם קפה אז מה טוב .
להפתעתנו מצאנו מקום ממש נחמד ואפילו דיי מערבי, עם קפה טעים וסנדוויץ סלמון.
אחרי ששבענו הלכנו לסיבוב קצר בשוק שנקרא אוש בזאר - הרבה תבלינים, פירות, מאכלים מקומיים, בגדים ושטויות שמוכרים בכל שוק.
עשינו סיבוב קצר קנינו פטל ובננות לנסיעה ומשם לקחנו מונית לתחנת מרטרושקות.
הנהג מונית הוריד אותנו וישר קפץ עלינו בחור ושאל לאן אנחנו רוצים לנסוע.
שמנו את התיקים בבגאז של הואן, שאלנו מה המחיר, בהתחלה הוא אמר 1,000 לכל אחד. אני חשבתי שהוא התכוון ל5,000 לכל אחד, זה היה נראה לי יקר אבל בכלל לא חשבתי להתווכח על המחיר, ואז הוא סוג של התמקח עם עצמו ואמר בסדר תשלמו רק 500 לאחד.
הנסיעה שחשבנו שתקח 7 שעות עברה דיי מהר, וכבר בצהרים הגענו ליעד.
לקחנו נהג מונית לגאסט האוס שעשינו לו בוקינג מראש, הייתי צריכה לנווט את הנהג ימינה ושמאלה עם הידיים והשמשה של הרכב הייתה מנופצת לגמרי, אבל לפחות הכיסא של הנהג היה בשמאל כמו שצריך ולא הפוך כמו שקורה פה בחלק מהרכבים.
פגשנו את אילגיז הבעלים של המקום שאיתו דיברתי, הוא הראה לנו את החדר בגאסט האוס ממול של דודה שלו כי אצלו התארחה קבוצה גדולה באותו היום, והוא גם נתן לנו המלצה ללכת לטיול ופיקניק לנהר ליד העיר.
יצאנו לחוצות קוצ׳קור לכיוון הנהר, בדרך רעמים מאיימים עלינו אבל אנחנו היינו אמיצים (או כאלה שלא מבינים רמזים) והמשכנו ללכת.
כשהגענו לנהר התחיל טפטוף קל, ליד גדות הנהר הכל ירוק ויפה, הרים מסביב, היה מרעה של סוסים, פרות וכבשים, וכמה קירגיזים שישבו שם.
בדיוק כשהגענו לנקודת הפיקניק האידיאלית אזהרות המסע התממשו והתחיל לרדת עלינו גשם.
ניסינו להסתתר מתחת לשיח קוצני, ואבא קצת נרטב, באמת מחזה לא נעים, אבל למזלנו היה שקית תפוצ׳יפס מישראל, פטל ובננות שקנינו בשוק בבוקר שהצילו את המצב.
אחר כך חזרנו לעיר ובהמלצת אילגיז הלכנו לארוחת ערב במסעדה מקומית שהייתה ממוקמת בחוֹר מרכזי. קיבלנו תפריט בקירגיזית שוטפת כמובן, חצי מהמנות לא היה זמינות אבל בסוף בזכות גוגל טרנזלייט והרבה מוטיבציה הצלחנו להזמין משהו נחמד.
משם חזרנו ברחובות החשוכים של קוצ׳קור אל הגאסטהאוס ישר לערב פולקלור. בתוך האוהל יורט היו שלושה נגנים שניגנו ושרו לנו מוזיקה מקומית, ואפילו קיבלנו קצת הסברים מהבן דוד של אילגיז שידע לדבר אנגלית.
בתום הערב פתחנו בשיחת רעים עם זוג טורקים שהתארחו במקום ושמענו עוד קצת על התרבות הקירגיזית ואפילו צפינו ביוטיוב בסדרת סרטונים אין סופית של המשחק הלאומי שלהם שנקרא קוק בורו - משחק שמטרתו לקלוע לסל בטון גדול גופה של עז (אחרי שכרתו את ראשה) כשאר השחקנים רכובים על סוסים.
אחרי יום מהנה ומלמד הלכנו לישוןRead more