המסע שאינו נגמר

היום השני
יום שמתחיל קצת הפוך בפרידה מסלומה ונסיון לסדר את הכל בבוקר. אבל היי יצאנו לדרך גם אם בשעתיים איחור ממה שחשבנו. מעיין מחליטה שאת העלייה היא תעשה על סוס ואנחנו אומרות לה שלום עד לפסגה.
עלייה לא פשוטה אל הפאס של הר הסלקנטאי 4650. לגונות קטנות בדרך, אחו של דשא וברד שעף עלינו מההרים הקרובים. מתנשפות ומתנשמות מגיעות אל הפאס שוב בתיאום מושלם עם הרוח והברד. הפעם הגשם חס עלינו. ארוחה בפסגה זה הדיבור מצטופפים מאחורי גל אבנים גבוה ומתחילים במריחת הסנדוויצים המפורסמים - נפרדים מהעמקחפרים שמחליטים לרדת לאכול למטה.
הנוף מטורף ואי אפשר להכיל את הגובה של ההר שמולנו, את הרעשים של המפולות מההרים שמסביב ואת ההרגשה המספקת של לשבת הכי גבוה שאפשר.
מתחילים בירידה הבלתי נגמרת בחזרה למטה 1700 מטר ירידה!
הנוף משתנה לו מבלי שנבחין מההרים המושלגים ונהיה ירוק יותר ויותר, טרופי ממש, הצמחיה והעצים כאילו לא שייכים לנוף מכסים שטחים שלמים והרים גבוהים. את הקור מחליף חום וזיעה קלה ואנחנו כמו על אוטומט הולכים והולכים עד לchaullay המחנה הבא שלנו. 22 ק"מ במצטבר.
מגיעים למחנה הוסטלים הבא ומתפזרים בין ההוסטלים השונים. ארוחת ערב לגמדים שלא הייתה משביעה אפילו את סלומה ביום טוב. מקלחת חמימה דיבורים על סדרות וסרטים ותכנונים של יום אחרי והופ למיטה. לילה טוב וחם לכולם!Leia mais